מדינת ישראל נ' ביטון(אחר/נוסף) ואח'

גזר דין – נאשמים מס' 1 ו- 2

רקע

הנאשמים מס' 1 ו- 2 הורשעו על פי הודאתם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות והיזק לרכוש במזיד.

על פי עובדות כתב האשום, הנאשמים עבדו בחודש פברואר 2013 באטליז השייך לגיסם, משה זיסרמן (להלן: זיסרמן) בישוב מודיעין עילית.

ביום 27.2.13 בסמוך לשעה 11:30 הגיע גבריאל תירוש (להלן: המתלונן) העובד כחוקר פרטי, על מנת לבצע מסירה של צווי עיקול זמניים שהוצאו בעניינו של זיסרמן.

המתלונן פנה לאיטליז על מנת למסור הצווים אך הנאשמים סרבו לקבלם. המתלונן עזב את האטליז ונאשם מס' 1 עקב אחריו.

בסמוך לשעה 20:00 באותו היום הגיע המתלונן לביתו של זיסרמן. אשתו של זיסרמן (שהיא אחותם של הנאשמים) סרבה לפתוח את הדלת והתקשרה לנאשם מס' 1. המתלונן הדביק הצווים על דלת ביתו של זיסרמן, נכנס לרכבו והתכוון לעזוב את המקום.

כאשר התחיל המתלונן בנסיעה הגיעו למקום שלושת הנאשמים במכונית שהיתה נהוגה בידי נאשם מס' 1, חצו את נתיבו של המתלונן והתנגשו חזיתית ברכבו. הנאשמים יצאו ממכוניתם והתנפלו על המתלונן בבעיטות ואגרופים. המתלונן ניסה לברוח, אולם הנאשמים חסמו את דרכו וחבטו בו בכל גופו.

כאשר הגיע המתלונן לרכבו, הוא לקח את מכשיר הטלפון שלו על מנת להזעיק עזרה ולצלם את הנאשמים. נאשם מס' 3 חטף את מכשיר הטלפון מידו של המתלונן ושבר אותו ואחד הנאשמים לקח את מפתחות רכבו של המתלונן מהרכב והשליך אותם לשיחים.

אחד הנאשמים הפיל את המתלונן ארצה במכת אגרוף ושלושת הנאשמים המשיכו לבעוט בו בעודו מוטל ארצה. למקום הגיע סייר בטחון של הישוב ודרש מהנאשמים לעזוב את המתלונן. הנאשמים סרבו ואמרו לסייר שלא יתערב בענין. כאשר הזמין הסייר משטרה, נמלטו הנאשמים מהמקום.

כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמו למתלונן חבלות ושריטות בידיו, רגליו ובטנו. כמו כן חולצתו נקרעה.

בשל כל אלה הורשעו הנאשמים בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות והיזק לרכוש, עבירות על סעיפים 382(א) ו 452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

עמדות הצדדים

הודאת הנאשמים באה בעקבות הסדר דיוני, במסגרתו תוקן כתב האשום והנאשמים הודו והורשעו. בין הצדדים הוסכם, כי בטרם הטעונים לעונש יופנו הנאשמים לקבלת תסקיר שירות המבחן וחוות דעת של הממונה על עבודות שירות, אך לא היתה כל הסכמה בין הצדדים לענין ענשיהם של הנאשמים.

ב"כ המאשימה שם דגש על חמרת העבירות אותן עברו הנאשמים. כן התיחס לעברו הפלילי של נאשם מס' 1. בטעונו ביקש להשית על נאשם מס' 1 עונש של מאסר בפועל לריצוי ממש ועל נאשם מס' 2 עונש של מאסר בפועל, אשר ירוצה בעבודות שירות.

ב"כ הנאשמים טען, כי עברו הפלילי של נאשם מס' 1 אינו מכביד כפי שנטען, וכי יש לתת משקל להליך שיקום אותו עבר ולכך שהיום נאשם מס' 1 מנהל חברה גדולה למיזוג אויר ולומד משפטים. לאור אלה ביקש להמנע מלהשית עליו מאסר.

ביחס לנאשם מס' 2 טען, כי יש לבטל את הרשעתו ולהשית עליו עונש של של"צ.

נאשם מס' 1 ביקש לומר את דברו. במהלך דבריו סיפר, כי הוא משמש מנכ"ל חברת מיזוג אויר גדולה, אשר שוויה 50 מליון דולר. במהלך דבריו הציג מסמכים שונים הנוגעים לחברה ולמנהליה ומכתב המלצה ביחס אליו שנערך על ידי עו"ד שמעון שרביט (אשר ייצג הנאשם בתחילת ההליכים). עוד סיפר, כי הוא סטודנט מצטיין למשפטים.

מתחם העונש ההולם

חומרת מעשיהם של הנאשמים זועקת. הנאשמים תקפו את המתלונן באלימות שלוחת רסן, גרמו לו חבלות והזיקו לרכושו, כאשר כל חטאו היה שמסר צווי עיקול לקרוב משפחתם.