מדינת ישראל נ' ביטאו(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו לאחר שמיעת חלק מהראיות, בעובדות כתב אישום מתוקן, בו יוחסו לו עבירות איומים , תקיפת שוטר והפרעה לשוטר.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 17.10.09 בשעה 01:40 לערך, קראו לעבר הנאשם שוטרים לעצור, לאחר שנחשד בביצוע עבירת איומים.

הנאשם התעלם מקריאתם והמשיך ללכת בדרכו.

בהמשך פנו אליו השוטרים פעם נוספת לאחר שאיתרו אותו ברח' משה הס בנתניה ואז איים עליהם הנאשם באומרו לאדם כלשהו בטלפון להגיע למקום ולהרוג את השוטרים באמצעות אקדח או רובה. כמו כן השמיע הנאשם ביטויי גנאי כלפי השוטרים. בהמשך דחף הנאשם את אחד השוטרים והחל להמלט מן המקום בריצה, כשהוא ממשיך להשמיע איומים במסגרת שיחת הטלפון אותה ניהל. בהמשך נתפס הנאשם בעקבות מרדף רגלי שהתנהל אחריו ואז תקף הנאשם שוטר נוסף בכך שבעט ברגלו, ובהמשך, בתחנת המשטרה גם נשך בידו.

התובעת הדגישה בטיעוניה את החומרה הרבה שבה יש לראות מעשי אלימות כלפי שוטרים, המופקדים על אכיפת החוק ומוצבים בחזית הלחימה במפרי החוק. על ביהמ"ש מוטלת החובה , לצד בחינת חוקיות פעילותה של המשטרה ותקינותה, להגן על שלומם ובטחונם של השוטרים הממלאים תפקידם כדין. בנסיבות אלה עותרת התביעה להשתת עונש מאסר משמעותי , לצד עונשי מאסר על תנאי ופיצוי לשוטר שננשך.

הסנגורית המלומדת, לא התעלמה מדברי התובעת ולא הכחישה את הצורך להגן על השוטרים, אך סברה כי המקרה הנוכחי חריג במובן זה שאותם שוטרים שפנו אל הנאשם לראשונה וביקשו ממנו להזדהות , פעלו כך מבלי שביררו עד תום האם ביצע הנאשם עבירה כלשהי, ונוכח ניסיון העבר, נבעו תגובותיו האלימות של הנאשם בין היתר מתוך התחושה שהשוטרים נטפלים אליו על לא עוול בכפו.

מאחר ושמעתי את עדויותיהם של אותם שני שוטרים ראשונים, אוכל לומר כי מעדותם עולה שהנאשם אכן לא יזם את העימות. עם זאת, משפנו אליו השוטרים וביקשו ממנו במסגרת סמכותם להזדהות, בחר הנאשם בדרך של עימות פיזי ומילולי ומדובר ככל הנראה בדפוס התנהגות המאפיין אותו במצבים כגון אלה, וזאת נוכח המפורט בגיליון הרישום הפלילי.

גיליון זה כולל 5 הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות.

תחילה נדון הנאשם בביהמ"ש לנוער בגין 13 מקרים שונים של עבירות רכוש.

בהמשך נדון פעם נוספת בגין עבירת התפרצות. החל משנת 2003 נדון 3 פעמים נוספות בעבירות אלימות, תוך שמצטיירת הסלמה ברמת האלימות הננקטת על ידו.

בתחילה הורשע בעבירת תגרה, בהמשך נדון ל-7 חודשי מאסר בפועל בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש ולבסוף , ריצה הנאשם עונש מאסר למשך 24 חודשים בגין עבירה של חבלה חמורה, במסגרתה הרים מוט ברזל, השליך אותו לעבר אדם עמו היה מסוכסך בצורה כלשהי, אך המוט פגע בשוטרת שניצבה בסמוך וגרם לפגיעה קשה בראשה.

את עונש המאסר שהוטל עליו, סיים הנאשם לרצות בחודש ינואר 2009, והנה הוא מוצא את עצמו כ-9 חודשים מאוחר יותר מעורב פעם נוספת במעשה אלימות כלפי שוטרים.

גם אם אצא מנקודת הנחה הנוחה לנאשם לפיה נבעו מעשיו בין היתר מתחושות של קיפוח ושל חשש אמיתי לכך שהמשטרה נוקטת כלפיו באמצעים מטרידים ללא הצדקה, ולמען הסר ספק , אינני קובע ממצא שכזה, הרי שדפוס ההתנהגות האלים שלו, פעם אחר פעם, גם כלפי שוטרים העושים מלאכתם כדין, מחייב הטלת עונש מאסר ממשי ומרתיע.

בהקשר זה, תוזכר פעם נוספת חובתו של ביהמ"ש להגן על שוטרים המבצעים תפקידם כדין.

אציין כי עיינתי בתעודה הרפואית במ/4, ולא מצאתי בה אינדיקציה ברורה לכך שכלפי הנאשם ננקט כוח בלתי סביר בנפרד מהליך המעצר.

יחד עם זאת, מדובר בארוע חמור פחות מהארוע הקודם. אין לחובת הנאשם מאסר על תנאי בר הפעלה. הנאשם בחר להודות בשלב מוקדם יחסית של שמיעת הראיות וחסך בכך זמן שיפוטי. נושאים אלה בוודאי שישמשו למיתון עונשו.

עוד אקח בחשבון לקולא, את נסיבותיו האישיות כפי שפורטו על ידי באת כוחו.

כמו כן, שמעתי את הבעת החרטה ואת התחייבות הנאשם שלא לחזור בעתיד על מעשיו.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: