מדינת ישראל נ' ביזמוט(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע ע"פ הודאתו, בעבירות התפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, גניבה ע"פ סעיף 384 לחוק, והחזקת סכין ע"פ סעיף 186(א) לחוק.

הנאשם ביצע את העבירות ביום 11.3.10, כאשר התפרץ לבית המתלונן, בכך שטיפס על גדר חצר הבית, פתח את דלת המרפסת שהיתה סגורה, אך לא נעולה, נכנס לבית על מנת לגנוב מתוכו רכוש, ובהמשך אכן גנב את ארנקו של המתלונן. בעת שביצע את האמור, החזיק הנאשם ברשותו "סכין יפני", הניתן לקיבוע.

2.הנאשם יליד 10.11.1956. לנאשם גיליון הרשעות, הכולל 33 הרשעות בעבירות סמים, רכוש, אלימות, מרמה ובריחה ממשמורת. במהלך 10 השנים האחרונות, צבר הנאשם 5 הרשעות, כאשר האחרונה מיום 6.1.11. ביום 10.1.06 הורשע הנאשם בבית משפט השלום בחיפה, בגין עבירות גניבה ותקיפה כדי לגנוב, אותן עבר ביום 7.1.06. בגין עבירות אלה, נדון הנאשם במסגרת ההליך האמור, למאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, הופעל מאסר מותנה בן 10 חודשים שהוטל עליו כשנה וחצי קודם לכן, וכן נגזר עליו מאסר מותנה בן 12 חודשים, לתקופה של 3 שנים, שלא יעבור עבירות גניבה או תקיפה. אין מחלוקת, כי מאסר מותנה זה, הינו בר הפעלה בענייננו.

3.הנאשם נעצר סמוך לאחר שעבר את העבירות, והודה בביצוען מיד עם מעצרו.

בדיון שהתקיים ביום 16.3.10, במסגרת הבקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים, בפני מותב זה, ביקש הסנגור להפנות את הנאשם לשירות המבחן, לצורך בחינת אפשרות שילובו בטיפול גמילה בסמים. הסנגור ציין באותו מעמד, כי הנאשם הודה כבר בביצוע העבירות בפני השוטרים שעצרו אותו, וזאת לטענתו, כאשר באותו שלב, לא עמדו עדיין ראיות מפלילות כלשהן נגדו. הסנגור עמד גם על כך, שכבר בשעת מעצרו, הביע הנאשם בפני השוטרים עייפות משימוש בסמים. הנאשם הופנה על כן לשירות המבחן, אשר התבקש לבחון אפשרות שילובו בטיפול גמילה מסמים, במסגרת קהילה סגורה.

תסקירים שהוגשו בשלב המעצר, לא פסלו את האפשרות לשלב את הנאשם בקהילה סגורה, נוכח המוטיבציה שביטא להיגמל מסמים, ואולם, הדבר לא התאפשר באותו שלב, משום שהנאשם חי כאדם ערירי, ואיננו מקיים קשר עם בני משפחה כלשהם, ועל כן, לא נמצאו באותו שלב "...גורמים מממנים ומלווים", לצורך מימון הטיפול, וסיוע בביצוע הפעולות המקדימות הדרושות.

ביום 17.5.10, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, והורשע ע"פ הודאתו. הנאשם הופנה שוב אל שירות המבחן, הפעם במסגרת ההליך העיקרי, וזאת, בהסכמת הצדדים.

בתסקיר מיום 4.7.10, פירט שירות המבחן, את נסיבות חייו הקשות של הנאשם, אשר על רקע טראומת ילדות, ניתוק מבני משפחתו והעדר מערכות תמיכה וסיוע, התדרדר בגיל צעיר, לעבריינות ושימוש בסמים. שירות המבחן עמד על כך, שהנאשם הצליח להימנע משימוש בסמים בעבר, אך שב בהמשך לצרוך סמים. לאחר ריצוי מאסרו האחרון, שהה תקופה של למעלה משנה וחצי בהוסטל, המיועד לאסירים משוחררים נפגעי סמים, ובמהלך תקופה זו, התמיד בעבודתו בתחום השיפוצים, התנדב במסגרת ארגון "אנוש", ואף חידש לתקופה קצרה, את הקשרים עם אחיו ודודתו. קצינת המבחן ציינה בתסקיר, כי לנאשם מוטיבציה גבוהה להיגמל מסמים ולשנות את אורחות חייו, ועל כן המליצה לשחררו להליך גמילה.

שחרור הנאשם לגמילה התעכב שוב תקופה ארוכה, בהעדר בני משפחה שיכולים היו לסייע במימון הטיפול. בסופו של דבר, נמצא המימון בסיוע הסנגוריה הציבורית, והנאשם ביצע את ההליכים המקדמיים הנחוצים, לרבות בדיקות רפואיות, תוך סיוע והשתדלות יוצאי דופן של הסנגור. התקבלו עוד מספר תסקירים משלימים בענין הנאשם, וביום 31.1.11, שוחרר הנאשם לקהילה הסגורה "מלכישוע". הנאשם השתלב בקהילה, לא בלי קושי. ביום 3.7.11, הופיע בפני ביהמ"ש, וביקש להתיר לו להמשיך בטיפול, תוך שהתחייב לשפר את התנהגותו בקהילה.

ביום 9.8.11, הודיעה הנהלת הקהילה, כי באותו יום, עזב הנאשם את הקהילה על דעת עצמו, בניגוד להמלצת המדריכים. הנאשם נעצר שוב ביום 29.10.11. בהמשך, הוגשה בעניינו בקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור, ובהסכמת הצדדים, נעצר הנאשם עד תום ההליכים בתיק שבפנינו. ביום 28.11.11, נשמעו הטיעונים לעונש.

4.ב"כ המאשימה ביקש לגזור על הנאשם עונש מאסר ארוך, ולהפעיל במצטבר את עונש המאסר המותנה העומד לחובתו. ב"כ המאשימה עמד על עברו הפלילי המכביד של הנאשם, ועל חומרת נסיבות ביצוען. ב"כ המאשימה טען, שהנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, לתקן את דרכיו. כן עמד, על החומרה שבשילוב עבירות הרכוש ועבירת החזקת הסכין.

5.ב"כ הנאשם ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם, ולהסתפק בהטלת עונש מאסר בן 12 חודשים או מעט למעלה מכך, תוך הפעלת המאסר המותנה בחפיפה מלאה לעונש המאסר בפועל.

הסנגור עמד על נסיבות חייו הקשות של הנאשם. לדבריו, הנאשם הינו "...אדם מבוגר, בן 56, אומלל וכמעט עלוב נפש, שהוא דר רחוב לכל דבר. הוא ישן תחת כיפת השמיים, הוא חי ברחובות העיר, ומתקיים לרוב מקיבוץ נדבות... אין לו שום תמיכה משפחתית...". הסנגור שב והדגיש, כי הנאשם הודה בביצוע העבירות, מיד כאשר הגיעו אליו השוטרים, ולמעשה הפליל את עצמו, כאשר באותה עת לא עמדה נגדו ראיה מפלילה כלשהי.

עוד ציין הסנגור, כי בפועל לא נגרם נזק כספי למתלונן, שכן רכושו שנגנב הושב לידיו.

הסנגור הדגיש, כי חרף הקשיים, שהה הנאשם במסגרת הקהילה למעלה מחצי שנה, וגם לאחר שעזב את הקהילה, לא שב להשתמש בסמים. הסנגור גם עמד על כך, כי בשל הקשיים האובייקטיביים אשר נזכרו לעיל, ובגינם התעכב שחרורו של הנאשם לגמילה, שהה הנאשם במצטבר תקופה ארוכה למדי במעצר, בתנאי כליאה קשים.

5.הנאשם נשא דברים בפני ביהמ"ש. לדבריו, עם עזיבת הקהילה, התייצב בתחנת המשטרה בתל אביב, והודה, כי הפר את תנאי השחרור, אלא שאיש מהשוטרים לא מצא בכך ענין. בהמשך, התגורר בשכונת האוהלים שהוקמה בלב תל אביב, במסגרת המחאה הציבורית בחודשי הקיץ, עד פינוי האוהלים, ומאז אין לו קורת גג. לדבריו, לא שב להשתמש בסמים גם בתקופה זו, ושב והביע רצון להשתלב במסגרת שתסייע לו להשתקם.

6.העבירות שביצע הנאשם חמורות, הפסיקה כבר עמדה על החומרה הרבה שבעבירת ההתפרצות לבית מגורים, שיש בה לא רק חדירה לתחום הפרט, אלא גם סיכון אפשרי לשלומם ולגופם של אנשים, אשר עשויים להימצא בבית בשעת ההתפרצות. חומרה רבה גם בעבירת החזקת הסכין שביצע הנאשם, הגם שלא נטען ולא הוכח, כי התכוון לעשות בו שימוש במסגרת עבירות הרכוש. עברו הפלילי של הנאשם מכביד, כאשר הרשעותיו הרבות, עונשי המאסר שריצה בעבר, והמאסר המותנה התלוי ועומד נגדו, לא הרתיעו אותו מלבצע העבירות.

מצד שני, יש לשקול לזכות הנאשם את הרצון הכן שלו לתקן את דרכיו ולהשתקם, רצון שבא לידי ביטוי בהימנעותו משימוש בסמים במהלך תקופה ארוכה, עוד משעת מעצרו, ובעובדה שהמשיך בטיפול הגמילה, במהלך למעלה מ-6 חודשים, על אף שאין זה סוד, כי מדובר בטיפול קשה ותובעני. אין כמובן להפריז בשיקול זה, היות שהנאשם קטע את הטיפול בשלב מוקדם למדי, כאשר עזב את הקהילה מיוזמתו, ובכך החמיץ את ההזדמנות שניתנה לו, להשתקם בשלב זה.

יש גם לשקול לזכות הנאשם, את העובדה שהודה בביצוע העבירה בהזדמנות הראשונה ממש, בפני השוטרים שהגיעו אליו (ועוד טרם חקירתו באזהרה), ושב והודה בביצוע העבירות עם הגשת כתב האישום. יש לייחס משקל מה גם לעובדה, שהיה עצור במצטבר כמעט 12 חודשים, בתנאי כליאה שהינם קשים מתנאי כליאה של אסיר.