מדינת ישראל נ' בטצארי(אסיר)

גזר דין

1.ביום 9.5.11 בשעה 02:00 לערך, בדירת הנאשם בעיר ראשל"צ, נתגלע ויכוח בינו לבין המתלוננת עמה היה בקשר רומנטי. הנאשם פנה למתלוננת ואמר לה: "עופי לי מהבית מי את בכלל אני אהרוג אותך". בעוד המתלוננת מנסה לצאת מדירת הנאשם, תפסה הנאשם בשערותיה והדפה אל תוך דירתו תוך שמעשיו גרמו לנפילתה ארצה. כתוצאה מכך, זב דם מאפה של המתלוננת, נגרמו לה נפיחות ורגישות בגשר האף והיא פונתה באמבולנס למיון בית החולים.

2.כך עולה מעובדות כתב האישום המתוקן, מכוחו הורשע הנאשם, כהודייתו, בביצוע עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן:"החוק") ותקיפה הגורמת חבלה, לפי סעיף 380 לחוק .

הודיית הנאשם ניתנה במסגרת הסדר דיוני, לפיו כתב האישום תוקן והנאשם נשלח לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן.

3.במוקד הדיון ניצבות סוגיות הרשעת הנאשם בדין ומידת עונשו.

4.הנאשם יליד 1977 ואין בעברו רישום פלילי. לחובת הנאשם הרשעה תעבורתית משנת 2006 בגין נהיגה בשכרות.

5.שני תסקירים הוגשו בעניינו של הנאשם וסופו של יום, המליץ שירות המבחן להשית עליו צו של"צ ולשקול חזרה מהרשעתו.

הובהר כי הנאשם אוחז בתואר שני כמהנדס רשתות, עבד במקצועו בשתי חברות הייטק, ביצע הסבה וכיום עובד כנהג מונית עצמאי.

שירות המבחן למד מפי הנאשם אודות מצב כלכלי קשה השורר במשפחתו, כשעול הפרנסה מוטל על כתפיו.

עוד הובהר כי הנאשם והמתלוננת לא היו בני זוג, נפגשו בעת הרלוונטית לאישום, צרכו אלכוהול, התגלע ויכוח ביניהם ולכן החליטו להפסיק את המפגש. הנאשם שלל בעיית אלכוהול או התנהגות אלימה מטעמו כלפי המתלוננת.

תוארה חרטת הנאשם באשר להסתבכותו עם החוק וחרדתו מההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. שירות המבחן העריך כי ההליכים המשפטיים מהווים בעבור הנאשם אלמנט הרתעתי משמעותי המפחית באופן ניכר את הסיכון להישנות מעשיו.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מגלה אמפטיה וכן תפקוד חיובי ועקבי במישורי חייו השונים.

שירות המבחן לא התרשם כי לנאשם קיימים דפוסי התנהגות אלימים ועברייניים או בעיית שליטה בכעסים וכן כי קיימת לנאשם יכולת התבוננות עצמית.

שירות המבחן המליץ על ביטול הרשעת הנאשם בדין נוכח התרשמותו החיובית ממנו, מצוקתה הכלכלית של משפחתו וקיומו של סיכון כי הרשעתו תפגע באופן מוחשי במקור פרנסתו כנהג מונית ובאפשרויות העסקתו במקצועו בתחום ההייטק.

שירות המבחן העריך כי הנאשם אינו סובל מבעיה הקשורה בצריכה לא מבוקרת של אלכוהול וכן כי כיום הוא מודע יותר להשלכות התנהגותו תחת צריכתו, כאשר לדבריו הוא נמנע מכך כליל.

שירות המבחן שוחח עם המתלוננת, שתיארה העדר קשר עם הנאשם וכן העדר חשש מפניו. המתלוננת הציגה גרסה שונה מזו שמסר הנאשם באשר לאירוע האישום, לפיה היא עצמה לא הייתה שתויה במהלכו וכי לבד מהעובדה שהנאשם משכה בשערה, הוסיף והטיח בה מכת אגרוף ושכנים הם שפתחו לה את דלת דירתו על מנת לאפשר יציאתה.

שירות המבחן התייחס לפער בין הגרסאות וסבר כי הדבר מעמיד במידה שונה את מידת אחריות הנאשם להתנהגותו בעת ביצוע העבירה. עם זאת ולאור הערכתו כי הסיכון להישנות מעשיו פחת עקב הרתעתו מההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, חזר על המלצתו העונשית.

6. בתימוכין באסמכתא, במסמכים רפואיים ובתמונות חבלות המתלוננת כפי שהוגשו (ת/1), עתרה המאשימה להותרת הרשעת הנאשם בעינה ולהשתת עונש מאסר בפועל וענישה צופה פני עתיד.

לגישת המאשימה אין לקבל את המלצת התסקיר, מששירות המבחן לא בירר את עמדת הנאשם נוכח הפער בגרסאות כפי שהתגלה ובהתחשב כי הנאשם שלל כל התנהגות אלימה כלפי המתלוננת כמבואר בתסקיר הראשון שהוגש. בנוסף, טענה המאשימה בהקשר זה כי אין להסתפק בהתרשמות שירות המבחן באשר להליך טיפולי המבוססת על דברי הנאשם אשר שלל בעייתיות בצריכת אלכוהול. עוד נטען כי אין לקבל את סברת שירות המבחן לפיה בהסתמך על הבעת חרטה גרידא מטעם הנאשם, ניתן לומר כי יש בהליך המשפטי די כדי להרתיעו.