מדינת ישראל נ' בטאט(עציר)

החלטה

1.זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין, הפרעת שוטרת במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין [פעמיים] והתחזות כאדם אחר במטרה להונות, עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין.

2.על פי האמור בכתב האישום, המשיב שהינו תושב שטחי יהודה ושומרון שהה בתאריך 06.10.2010 באילת ללא אישור כניסה או שהייה על פי דין. במועד האמור, הציג עצמו המשיב כאדם אחר. במעמד האמור השתמש המשיב במסמך מזויף ביודעו שהוא מזוייף, בכך שהציג בפני השוטר תעודה מזוייפת הנושאת את פרטיו של אחר ואת תמונתו של המשיב. בהמשך, בחקירתו במשטרה הציג עצמו המשיב בכזב בפני שוטרת כאותו אחר.

3.אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה וכך גם על עילת מעצר.

4.ב"כ המשיב טוען כי המשיב היה אמור להיות על פי הנחיות משטרת ישראל, הואיל ומדובר בשב"ח שזו לו הסתבכותו הראשונה, מוזהר על ידי קצין משטרה ולהיות מוצא מן הארץ.

עוד טוען ב"כ המשיב כי העבירות הנלוות אינן עבירות נפרדות במובן הטהור של המילה מעבירות שב"ח וטוען כי על המבקשת לפעול בהתאם לנהליה היא.

5.לא הוצגה בפניי כל חלופה.

6.בבקשה טוענת המבקשת לעילות מעצר של מסוכנות וחשש להמלטות.

7.אני סבור כי עילת המעצר בעניינו של המשיב הינה חשש להמלטות מהדין. אין בפניי אינדיקציה למסוכנות של המשיב והטענה אשר נטענה לעניין זה בבקשה למעצר עד תום ההליכים אינה מפרטת את המסוכנות ומפנה לשימוש במסמך מזויף.

8.בענייננו, אין מחלוקת כי מדובר בעבירה ראשונה של כניסה לישראל שלא כחוק של משיב זה.

9.על בית המשפט לאזן בין החשש להתחמקות מאימת הדין לבין הצורך לחתור לחלופה אשר פגיעתה בחירות נאשם תהיה פחותה. בענייננו, אין בפניי כל חלופה אשר יהיה בה כדי לאיין את החשש להמלטות מאימת הדין.

10.אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב אשר יש בה התייחסות מקלת ראש ביחס לעבירות הנלוות. העבירות הנלוות הינן עבירות חמורות ויש בהן כדי להגביר את החשש להמלטות מאימת הדין. מדובר במי אשר הציג עצמו בכזב במספר הזדמנויות כאדם אחר והשתמש בתעודת זהות מזוייפת.

אפנה בעניין זה לרע"פ 3173/09 ולכך שעבירות מסוג זה הוכרו שם כעבירות אשר ביחס לענישה יש בהן כדי להאריך את תקופת המאסר.

11.בשים לב למכלול הנסיבות אשר מפורטות בכתב האישום ולעבירות הנלוות החמורות אותן ביצע המשיב, אני סבור כי החשש להמלטות של משיב זה הינו בעוצמה אשר אינה מאפשרת שחרור.

12.אשר לטענת ב"כ המשיב כי היה על התביעה המשטרתית לפעול בהתאם לנוהל המשטרה – יש לדחות טענה זו מכל וכל ואולם לאור דברים שעלו בדיון, יש להוסיף את הדברים הבאים:

נוהל משטרתי כזה או אחר אין בו כדי להשפיע באופן כלשהו על שיקול הדעת של תובע המופיע בפני בית המשפט, גם אם מדובר בתובע משטרתי אשר שייך ארגונית למשטרה.

מהתשובות שהתקבלו בדיון שהתקיים בפניי, עולה תמונה מדאיגה, לפיה אני מתרשם כי אין החלטות התובע העומד וטוען בפני בית המשפט מנותקות לחלוטין, כפי שצריכות הן להיות, מכל נוהל של משטרת ישראל.

מצב דברים בו שיקול דעת של תובע איננו עצמאי, הוא מושפע מנהלים כאלה ואחרים של הגוף המבצעי החוקר, הוא מצב דברים מדאיג אשר יש בו כדי לפגוע באחת ההנחות הבסיסיות של המשפט הפלילי והיא עצמאות התביעה ועצמאות שיקוליה.

אפנה בעניין זה להערתי בהחלטה מיום 02.02.2010 בת.פ. 1101/08 [סעיף 14 להחלטה]. לא אחזור על הדברים אשר כולם ישימים לתמונה אשר מוצגת בפניי כעת. אדגיש כי שיקול הדעת של התביעה בניהול ההליך הפלילי על כל שלביו הוא שיקול דעת רחב וזאת הן לחומרה, הן לקולא והן לעצם הגשת כתב אישום או בקשה למעצר עד תום הליכים. שיקול דעת זה חייב להיות שיקול דעת עצמאי ומנותק מכל השפעה.