מדינת ישראל נ' בורנשטין

בפני

שופטת נגה שמואלי-מאייר

הכרעת דין

בפתח הדברים אציין כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מן המיוחס לו בכתב האישום.

כתב האישום :

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו ביום 6/9/2009 בשעה 16:14 בסמוך לרחוב סיני 6 באשדוד הניח או הרשה לאחר להניח שק חול ושברי אבנים ברשות הרבים בניגוד לסעיף 10(8) לחוק עזר לאשדוד (מפגעי תברואה), תשכ"ח-1967.

ראיות המאשימה:

1.מטעם המאשימה העיד עד תביעה 1 , מר רואי קלבו ( להלן : "עד התביעה" ) , אשר בתקופה הרלבנטית לאישום היה פקח מטעם השיטור המשולב בעיריית אשדוד. עד זה הינו העד אשר רשם את הדו"ח נשוא אישום זה וצילם את התמונות המצורפות לדו"ח (הדו"ח והתמונות הוגשו וסומנו ת/1). כמו כן, עד זה רשם דו"ח התראה לנאשם ביום 3/9/2009, לפיו על הנאשם לסלק המפגע תוך יום (הוגש וסומן ת/3), וכן דו"ח פעולה בגין האירוע נשוא האישום ביום 6/9/2009 (הוגש וסומן ת/2).

2.המאשימה אף הגישה דו"ח התראה קודם, אשר ניתן לכאורה לנאשם ביום 28/6/2009 ע"י הפקחים טל שחור ורמית חן בגין אותה עבירה, בו נדרש הנאשם לפנות המפגע תוך יומיים. יצוין כי שמו של הנאשם אינו מופיע על דו"ח התראה זה, שכן הדו"ח הודבק על דלת דירתו ולא נמסר לו באופן אישי.

פרשת ההגנה:

3. מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו. בתשובתו לאישום הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי שק החול ושברי האבנים נשואי האישום אינם שייכים לו אלא לשכן אשר ערך שיפוצים באותה עת. כמו כן, טען כי ההתראות נמסרו לדייר שהתגורר באותה עת בדירתו. לדבריו, הודיע באמצעות פקס לעירייה כי שק החול אינו שלו, אך לא הציג כל ראיה התומכת בטענתו זו. לפי גרסתו בחקירה הראשית, הוא אכן ערך שיפוצים מסיביים בדירתו, אך טען כי במהלך השיפוצים השתמש בשקים מסוג שונה מזה המופיע בתצלומים המצורפים לדו"ח. לעומת זאת, לשאלת בית משפט בחקירתו הנגדית ענה כי לא השתמש כלל בשקי חול במסגרת השיפוצים, והוסיף כי לא נכח במקום בכל תקופת השיפוץ וכי הוא סבור שהפועלים שביצעו השיפוץ לא השאירו את שק החול.

4.מטעם ההגנה העיד עד הגנה מר יצחק מורבטי ( להלן: "עד ההגנה" ), חשמלאי אשר ביצע את עבודות החשמל בדירת הנאשם במהלך השיפוץ. עד זה העיד כי במהלך חודש אוגוסט 2009 ביצע עבודות חשמל בדירתו של הנאשם, וכי באותה עת לא ראה כל שק חול מונח בסמוך לבניין נשוא האישום. כמו כן, העד העיד כי דייר נוסף בבניין ביצע שיפוץ באותה תקופה וכי ייתכן ושק החול שייך לאותו דייר.

בחקירתו הנגדית השיב עד ההגנה לשאלת ב"כ המאשימה, כי סיים עבודתו בדירת הנאשם במהלך חודש אוגוסט וכי לא נכח במקום בחודש ספטמבר, בו ניתן הדו"ח נשוא האישום.

דיון והכרעה:

5.על פי סעיף 10(8) לחוק עזר לאשדוד (מפגעי תברואה), התשכ"ח-1967 -

"10. כל אדם העושה אחד מאלה....

(8). שם ברחוב בקבוקים, שברי זכוכית, מסמרים, חומר חד, אבן, חול, ברזל, עץ, גרוטאות או חומר בניה כלשהו,

... עובר על הוראות חוק עזר זה ויחולו לגביו הוראות סעיף 254 לפקודה."

6.האם הוכח בפניי כי הנאשם הוא זה שביצע את המיוחס לו בכתב האישום? לעניות דעתי, יש להשיב על שאלה זו בשלילה, שכן המאשימה לא הוכיחה באופן קונקלוסיבי כי שק החול ושברי האבנים נשואי האישום שייכים לנאשם דווקא, בשעה שעולה מן הראיות כי באותה עת ככל הנראה בוצע שיפוץ ע"י דייר אחר באותו בניין. זאת ועוד, מסיכומי המאשימה עולה כי שכניו של הנאשם הם אלו אשר הצביעו על הנאשם כעל מי שהניח את שק החול ואת שברי האבנים בסמוך לבניין – אולם המאשימה לא השכילה לגבות כל הודעה משכנים אלו ולא הביאה שכנים אלו לעדות בפניי. לא נעלם מעיני כי הנאשם לא הציג בפניי כל ראיה לכך כי אכן פנה למאשימה בעקבות ההתראות שקיבל וכי נתגלו סתירות מסוימות בגרסתו לעניין השימוש שעשה בשקי חול במהלך השיפוץ, אולם אין בכך כדי לשנות את הנטל המוטל על כתפי התביעה להוכיח את האישום מעבר לכל ספק סביר כנדרש בפלילים.

נוכח המקובץ ולאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים בתיק, מצאתי כי המאשימה לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב האישום.