מדינת ישראל נ' בוריסקו

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, תקיפת שוטר, תקיפת עובד ציבור והתנהגות פרועה במקום ציבורי - עבירות על סעיפים 192, 273, 382א (א) ו- 216 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. כמו כן מיוחסת לנאשם עבירה של התנגדות למעצר – עבירה על סעיף 47 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], תשכ"ט – 1969.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 19.6.12 בשעה 18:30 לערך הגיע הנאשם ביחד עם אדם נוסף לתחנה המרכזית בנתניה כשהוא בגילופין. בסמוך למבנה השירותים במקום פשטו השניים את מכנסיהם לנגד עיני עוברים ושבים והטילו מימיהם לכל עבר. למקום הגיע המאבטח איליה סוקולוב (להלן: "סוקולוב") וכשביקש מהם לחדול ממעשיהם קילל אותו הנאשם. הנאשם וחברו נכנסו למבנה השירותים כשהמאבטח בעקבותם ואז איים הנאשם על המאבטח: "בדיוק השתחררנו מהכלא, נזיין אותך, נהרוג אותך". לאחר מכן תקף הנאשם את המאבטח במכת אגרוף בסמוך לעינו השמאלית. המאבטח הדף את הנאשם מעליו ואז החלו השניים מתקרבים לעברו בשנית עד שנאלץ לשלוף את נשקו האישי, מבלי לכוונו לעברם, על מנת להרחיקם מפניו.

בהמשך, נכנסו הנאשם והאחר לחדר המאבטחים הסמוך לשירותים והנאשם השליך את כל מכשירי הקשר על הרצפה, ניתק כבלי חשמל, דחף את המאבטח איגור קפלן (להלן: "קפלן") והכה אותו בצווארו. קפלן שלף גז פלפל ונאלץ להשתמש בו על מנת להרחיק את הנאשם ולהפסיק התנהגותו. כשהגיעו למקום השוטרים שני דמרי ויעקב מקונן וביקשו לעכב את הנאשם לתחנה, תקף הנאשם את מקונן בכך שאחז בצווארו בחוזקה. כשביקשו לעצור אותו החל להתפרע, להשתולל, לקלל ולהתנגד למעצרו בכך שהניף רגליו וידיו לכל עבר.

בישיבת המענה כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. הוא אישר כי נכח במקום ביחד עם חברו, אך טען כי המאבטחים הם שהחלו להקניטו ולתקוף אותו בשירותים. כמו כן הכחיש כי תקף את השוטרים. מעבר להכחשת העובדות ולטענות הנוגעות לעוצמת הראיות, העלה הסנגור המלומד בסיכומיו גם שורה ארוכה של טענות משפטיות וביניהן אכיפה בררנית, הגנת שכרות חלקית וחריגה מסמכות מצד המאבטחים. אציין כבר עתה כי לאחר שנתתי דעתי למכלול טענות אלה, כמו גם למסכת הראיות שהובאה בפני, לא נותר בליבי כל ספק בדבר אשמתו של הנאשם ולא מצאתי כי עומדת לו הגנה כלשהי. לפיכך החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו. להלן יובאו נימוקיי.

ראיות התביעה:

מטעם התביעה העידו המאבטחים והשוטרים שנטלו חלק בעימות עם הנאשם וחברו. במסגרת עדותם אף הוגשו לעיוני דו"חות הפעולה שערכו וההודעות שמסרו ביום האירוע. ראש וראשון לעדים היה המאבטח סוקולוב, אשר שימש במועד הרלבנטי כאחראי משמרת המאבטחים בתחנה המרכזית בנתניה. על פי עדותו, הפנו עוברי אורח את תשומת לבו לכך ששני אנשים שיכורים ממוצא רוסי השתינו ליד הקיר, צעקו ואיימו. כשהגיע למקום שאל את השניים למעשיהם והם החלו לצעוק עליו ברוסית "אנחנו מזיינים אותך, מי אתה, תעוף מפה, אנחנו יצאנו מהכלא, לא רואים אף אחד בעיניים", ונתנו לו להבין שיש לו אופציה "לעוף או לקבל מכות". סוקולוב נכנס אחריהם לאזור השירותים, דרך כניסת העובדים, אותה פתח בעזרת מפתח שברשותו. הוא אמנם חשש מעט מהנאשם וחברו, שהיו שיכורים, אך סבר כי יוכל לטפל באירוע ולהביא לעזיבתם של השניים, כמו באירועים רבים אחרים בהם נתקל בשיכורים המשמיעים דברי איום והתרסה. כמו כן נכחו בשירותים אזרחים תמימים אשר סוקולוב היה מחויב לבטיחותם.

לאחר שנכנס החל הנאשם להתקרב אליו ולאיים עליו, ועל כן נטל סוקולוב מקל של מטאטא שהיה מונח בסמוך ואמר לו : "רק תנסה לעשות לי משהו". הנאשם נרגע מעט וחברו, שחצץ ביניהם, ביקש סליחה ואז הניח סוקולוב את המקל. מאחורי גבו של החבר המשיך הנאשם לאיים ולקלל ובשלב מסוים אף קפץ והנאשם אף הכה באגרופו בסמוך לעינו השמאלית של סוקולוב, כשהחבר מנסה להפריד ומונע את המשך העימות הפיזי. לאחר מכן החל גם אותו חבר לאיים על סוקולוב ואף התקרב אליו ושלח את ידו לעבר האקדח שנשא המאבטח. כדי להגן על האקדח שלף אותו סוקולוב מחגורתו, מבלי לכוונו לעבר מי מהשניים ואמר להם כי הוא חמוש. חברו של הנאשם התרחק כשהוא ממלמל "אין לך ביצים לירות בי, אתה לא יכול לעשות לי כלום". בשלב זה הגיעו למקום המאבטחים איגור קפלן ומקסים דובוב. סוקולוב שלח את דובוב להתקשר למשטרה ואילו קפלן נכנס למשרד המאבטחים הסמוך. בשלב מסוים נכנס הנאשם אחרי קפלן למשרד ובעקבות האינטראקציה ביניהם בתוך המשרד ריסס אותו קפלן בגז פלפל.

זמן קצר לאחר מכן הגיעו השוטרים יעקב מקונן (להלן: "מקונן") ושני צעירי (להלן: "צעירי"). סוקולוב סיפר להם את שאירע והם שאלו אם ברצונו להגיש תלונה. סוקולוב החליט להימנע מכך והסביר לחברו של הנאשם שאם יעזבו שניהם את המקום ולא ישובו הוא יוותר על הגשת התלונה. החבר הסכים והודיע שבכוונתם לעזוב, אך כשעמד הנאשם לצאת מחדר המאבטחים הוא דחף את סוקולוב בשתי ידיים ולאחר מכן תפס בידיו בגרונו של השוטר מקונן. חברו של הנאשם התערב אף הוא בנעשה ובעקבות זאת נעצר על ידי מקונן בעוד סוקולוב סייע לשוטרת צעירי לעצור את הנאשם ולאזוק אותו, בעודו ממשיך להתפרע. בהמשך, גם לאחר שיצא מתחום התחנה המרכזית, המשיך הנאשם להתפרע ולהשתולל, וסוקולוב סייע לשוטרים הנוספים שהגיעו לאזוק גם את רגליו.

סוקולוב נחקר ע"י ב"כ הנאשם, עוה"ד ליעד ידין, בחקירת שתי וערב, במהלכה עומת אף עם פערים מסוימים שנתגלו בין דבריו בבית המשפט לבין ההודעה נ/1 שמסר במשטרה בסמוך לאחר האירוע. במסגרת זו טען סוקולוב כי כשמסר את ההודעה נ/1 היה נתון בלחץ רב וכי כיום, על אף שחלפו כמה וכמה חודשים, הוא זוכר את האירועים בצורה טובה יותר. לנוכח התיאור שמסר בבית המשפט לגבי ניסיונו של החבר להגיע אל האקדח, נשאל סוקולוב מדוע לא תיאר אירוע חמור זה בהודעתו במשטרה. בתגובה טען סוקולוב כי כן סיפר על כך בהודעתו וכן כי אירוע זה התרחש בשעה שהנאשם כבר היה בתוך חדר המאבטחים ואילו הוא וחברו של הנאשם נותרו לבדם באזור השירותים.

כאן המקום לציין כי עיון בהודעתו של סוקולוב נ/1 מגלה תמונה שונה במקצת. רצף האירועים המפורט ב-נ/1 כולל דברי איום מצד הנאשם וחברו עם כניסתו של סוקולוב לשירותים, אשר בעקבותיהם נטל סוקולוב לידיו את מקל המטאטא. כשראו את המקל נרגעו שניהם והתקדמו לעבר היציאה, אך ברגע שסוקולוב הניח את המקל תקף אותו הנאשם באותה מכת אגרוף וכששני השיכורים התקרבו לעברו במהירות, שלף סוקולוב את אקדחו, מבלי לכוונו כלפיהם והזהיר אותם שהוא חמוש. לאחר מכן הגיעו למקום המאבטחים הנוספים דובוב וקפלן. דובוב נשלח להתקשר למשטרה ואילו סוקולוב וקפלן נעלו את השניים במתחם השירותים עד להגעת השוטרים. בבית המשפט הבהיר סוקולוב כי למעשה עיכבו את השניים במובן זה שהודיעו להם ברוסית שהם אינם רשאים לעזוב עד לבואם של השוטרים והחזיקו בכוח את דלת "הקרוסלה", כך שהשניים לא יוכלו לצאת מאזור השירותים. סוקולוב הכחיש מכל וכל את הטענה כי קילל את הנאשם וחברו מהרגע הראשון וכי התפרץ כלפיהם או תקף אותם.

עדות מרכזית נוספת הייתה זו של המאבטח איגור קפלן אשר טען, בניגוד לדברי סוקולוב, כי היה נוכח בעימות בין סוקולוב לבין הנאשם וחברו מהרגע הראשון, ולא הגיע רק בשלב מאוחר יותר ביחד עם מקסים דובוב. לדבריו, פגש בסוקולוב בדרכו לשירותים והוא ביקש ממנו להתלוות אליו ולסייע לו. כתחליף לעדותו הראשית הוגשה בהסכמה הודעתו במשטרה ת/8 ממנה עולה כי עם הגעתם לאזור השירותים הבחין בשני החשודים כשהם מטילים מימיהם לכל עבר מחוץ לתאי השירותים, על הקירות ולעבר העוברים והשבים. מהרגע שהבחינו במאבטחים, החלו השניים, שהיו שיכורים, לקלל, לגדף ולאיים, בשפה הרוסית. בין היתר אמרו: "אם לא תתנו לנו ללכת נהרוג אתכם, נמצא אתכם...". סוקולוב לא נתן להם לצאת והורה להם להפסיק ואז תקף אותו אחד מהם במכת אגרוף ולאחר מכן התקדם לעבר חדר המאבטחים והעיף את כל מכשירי הקשר וכבלי החשמל על הרצפה. קפלן נכנס אחריו לחדר ואז תקף אותו הנאשם בכך שדחף אותו והכה בצווארו. קפלן הדף אותו, אך הנאשם לא נרגע ולאחר שהתקדם לעבר קפלן פעם נוספת במטרה לתקפו, ריסס אותו קפלן בגז פלפל.

בעדותו בבית המשפט חזר למעשה קפלן על עיקרי הדברים שמסר בעדותו במשטרה. הוא הבהיר פעל באירוע על פי הנחיותיו של סוקולוב, אשר החליט לעכב את החשודים לאור התנהגותם הפרועה ועל כן הורה לקפלן להחזיק את דלת הכניסה סגורה, לאחר שאפשרו לאזרחים האחרים שהיו בשירותים לצאת מהמקום. הוא לא הבחין בפרק הזמן בו החזיק סוקולוב במקל, אך היה משוכנע כי בעת שספג את האגרוף לא אחז דבר בידו. מייד עם הגעת השוטרים למקום הורה סוקולוב לקפלן לחזור לעמדת השמירה שעליה היה מופקד בתחנה, ועל כן לא היה עד לאירועים שהתרחשו לאחר מכן. מכל מקום, שלל קפלן נחרצות את הטענה לפיה היו אלה המאבטחים שהחלו לקלל, לאיים ולהשפיל את הנאשם וחברו. הוא הבהיר שלא לשם כך עזבו את עמדות השמירה הרגילות, אלא על מנת להפסיק את הבלגן, וכי סוקולוב אמנם פנה אליהם בנוקשות אך לא תקף אותם ולא התפרץ כלפיהם. ההפך הוא הנכון, סוקולוב היה זה שהותקף על ידי הנאשם במכת אגרוף לפנים.

את עדויות המאבטחים השלים מקסים דובוב, אשר מסר כי התבקש על ידי סוקולוב, באמצעות מערכת הקשר, לרדת לאזור השירותים. כשהגיעה לשם פגש בסוקולוב ובקפלן אשר עמדו ליד דלת היציאה מהשירותים ומנעו את יציאתם של שני השיכורים. סוקולוב מסר לדובוב מכשיר טלפון וביקש ממנו לעלות חזרה למעלה ולהזעיק את המשטרה, בהיעדר קליטה בקומת השירותים, וכך עשה. בפרק הזמן הקצר ששהה במקום הבחין בשניים, כאשר אחד מהם שיכור כלוט ועצבני בעוד השני שיכור פחות ומנסה להרגיעו. הוא לא ראה מגע פיזי כלשהו אך במשטרה מסר כי שמע את השיכור מאיים "לזיין" את סוקולוב.

מטעם התביעה העיד גם השוטר יעקב מקונן, אשר דו"ח הפעולה שערך ת/3 והמזכרים ת/5 ו-ת/6 בהם חזר על תיאור האירועים, הוגשו בהסכמה כתחליף לעדותו הראשית. במסמכים אלה תיאר מקונן כיצד הגיע עם השוטרת הנוספת למתחם התחנה המרכזית והופנה על ידי אחד המאבטחים לאזור השירותים, שם שמעו מסוקולוב את סיפור המעשה. כשהגיעו למקום שהו סוקולוב וחברו של הנאשם במתחם השירותים ואילו הנאשם היה בחדר המאבטחים הסמוך. מקונן נכנס לחדר וניסה לתקשר עם הנאשם, אך ללא הצלחה. הוא הודיע לו כי הוא מעוכב לתחנה וכשהחלו מתקדמים לעבר היציאה מהחדר נכנס ביניהם חברו של הנאשם, בניסיון למנוע הובלתו החוצה, ואז שלח הנאשם את ידו השמאלית, תפס את חולצת השוטר וחנק אותו. בתגובה, תפס השוטר בידו בצווארו של הנאשם "והדביק" אותו לקיר. הנאשם שחרר את השוטר ואז אחז השוטר בחברו של הנאשם, השכיב אותו על הרצפה ועצר אותו בגין הכשלת שוטר. בינתיים השתלטו סוקולוב והשוטרת הנוספת על הנאשם ועצרו גם אותו. לאחר מכן התנצל חברו של הנאשם ולאחר שמקונן התרשם כי הוא רגוע, שוחרר החבר מהאיזוק והועבר לסטטוס מעוכב.

מקונן נחקר נגדית על ידי הסנגור ועמד על הגרסה שתועדה בדו"חות שערך כמפורט לעיל. במענה לשאלות הבהיר כי עד לשלב בו התערב חברו של הנאשם במתרחש שיתף הנאשם פעולה במובן זה שהתלווה אל מקונן לעבר היציאה מהחדר. לדבריו, בהגיעם לפתח הדלת אמר החבר דבר מה ברוסית לנאשם, ואז נכנס בין השוטר לנאשם וחצץ ביניהם. בשלב זה שינה הנאשם את התנהגותו, תפס בצווארון חולצתו של השוטר וחנק אותו. בשלב זה נחלץ המאבטח, סוקולוב, לעזרת השוטר ולאחר שהשוטר הצליח להשתחרר התגבר כל אחד מהם על אחד החשודים ואזק אותו, כאשר סוקולוב והשוטרת סייעו זה לזה במעצר הנאשם ובאיזוק ידיו. לגבי איזוק הרגליים, היה זה השוטר שאזק אותו ולא סוקולוב.

לבסוף העידה מטעם התביעה גם השוטרת שני צעירי, אשר דו"ח הפעולה שערכה הוגש גם הוא בהסכמה וסומן ת/7. בדו"ח תיאור דומה למדי לזה שתיעד מקונן בדו"חות שערך, אשר פורטו לעיל בהרחבה. באשר לשלב תקיפתו של מקונן, כתבה צעירי ב-ת/7 שמייד לאחר ההודעה על עיכובו קם הנאשם מהכיסא, דחף את סוקולוב וחנק את מקונן. באותו רגע ממש נכנס חברו של הנאשם בין הנאשם לבין מקונן. השוטרת ניסתה לתפוס את הנאשם בשתי ידיה ולמשוך אותו, אך לא הצליחה, ונעזרה בסוקולוב, שתפס את הנאשם, אשר המשיך להשתולל ולהתנגד למעצר. משלא הצליחה לאזקו מסרה האזיקים לסוקולוב, שעשה זאת עבורה ואף סייע לה בכך שהוביל את הנאשם לעבר הניידת.

חקירתה הנגדית של צעירי התמקדה בפערים מסוימים שבין הדברים שתיעדה ב-ת/7 לבין עדויות מקונן וסוקולוב. כך למשל נשאלה מדוע רשמה שהנאשם תפס בצווארו של מקונן, בעוד הוא העיד על תפיסה בצווארון החולצה, וכיצד היא מסבירה שמקונן לא העלה טענה לפיה דחף הנאשם גם את סוקולוב באותה הזדמנות. עוד הוצגה לפני הסתירה לפיה ציין מקונן שהתנגדותו של הנאשם החלה רק בעת שעמדו לצאת מהחדר, בעוד ב-ת/7 נטען כי החל לתקוף מייד כשקם מכיסאו. השוטרת הסבירה פערים אלה בנקודות המבט השונות של המעורבים וכן בעובדה כי חלק מהזמן השגיחה במסדרון על החשוד הנוסף. עוד טענה כי לא ראתה האם הנאשם נאזק גם ברגליו, בנוסף לאיזוק בידיים.

גרסת הנאשם:

בתום האירוע נעצר כאמור הנאשם ונלקח לתחנת המשטרה, שם מסר בסמוך לחצות אותו לילה את ההודעה ת/2, אשר הוגשה בהסכמה וללא כל הסתייגות, מבלי שהתבקש גובה ההודעה להתייצב לחקירה. בהודעה זו, אשר נגבתה בשפה העברית, סיפר הנאשם שהגיע לתחנה המרכזית עם חברו לאחר ששתה בערך 150 גרם וויסקי ואולי גם וודקה. לתחנה הגיע על מנת לנסוע לביתו ברמת גן, ופנה לשירותים על מנת להשתין. כשעומת עם הטענה לפיה הטיל את מימיו מחוץ לשירותים השיב: "אולי לא שמתי לב" (ת/2 ש' 18-20). לגבי העימות הפיזי עם השוטר טען שהשוטר תפס בחולצתו ובתגובה, מתוך הגנה עצמית, תפס אף הוא בחולצתו של השוטר. את תקיפת המאבטח הכחיש לחלוטין. בתום גביית ההודעה, כך על פי הערת החוקר, עיין הנאשם בהודעה כ-10 דקות, אך סירב לחתום, אמר: "אני לא הרבצתי לשוטר" והשליך את הדפים על הרצפה.