מדינת ישראל נ' בורוס

החלטה

בהמשך להחלטתי מיום 24.11.13 נתקבל תיק החקירה שנפתח נגד השוטר אלון דביר (להלן:"אלון"). מספרו 525/08 והוא נסגר מחוסר ראיות מספיקות להרשעה, ביום 8.11.09 .

מעיון בתיק מספר 525/08 עולה כי התלוננה נגד אלון, גלית פיטוסי, על שימוש מופרז בכוח נגדה וגרימת חבלה .

מהעדויות עולה כי בוצע בדירתה חיפוש על פי צו שהוצא על ידי ביהמ"ש לחיפוש אקדח . הצו היה על שם הגרוש שלה שמתגורר אצלה לפרקים, גם על פי גרסתה.

היא התנגדה לעריכת החיפוש בדירה ,ועליה, תוך שגידפה השוטרים והפריעה להם. היא לא חולקת על כך אך טוענת כי גם דביר אלון קילל והתנהג בברוטליות.

לטענתה נעשה שימוש בכוח לא סביר בעת שנעצרה ונאזקה בחדרה תוך שהשכיבו אותה על ביטנה על המיטה ואזקו ידיה לאחור. טוענת כי אלון תוך כדי זאת שחנק אותה, בעט בה ולאחר מכן חבט בפניה בעת שמסר לה את מעילה.

בעת שנאזקה נמצאו בחדר השוטרת אנה שפירו (להלן:"אנה") ושכנתה של המתלוננת, מישל אלקלעי (להלן:"השכנה").

אנה מחזקת גרסת אלון כי השימוש בכח היה סביר .

השכנה מחזקת את גרסת המתלוננת כי אלון חנק אותה ובהמשך חבט בפניה, אך לא מאשרת גרסתה שבעט בה.

שוטרים נוספים שנכחו בחיפוש, בנוסף לאנה, גל שובל ויום טוב בן אדרת, חיזקו את גרסת אלון כי המתלוננת התנהגה באופן אלים ופוגעני וכי לא נעשה שימוש בכוח שאינו סביר , לא בעת הכבילה ולא לאחר מכן.

המתלוננת המציאה תעודה רפואית ממנה עולה כי נמצאה בעת הבדיקה בלחץ נפשי וכן נמצאה נפיחות באמה הימנית, בירך ובברך ימין , עם שטפי דם, וכאבים במישוש בימין הצוואר, וכן כי סובלת מאסטמה וצפצופים בריאות.

בנימוקי הסגירה צויין כי ניתוח הראיות והגרסאות השונות מעלה כי סיכויי ההרשעה אינם סבירים שכן נדרשת רמת וודאות גבוהה שלא קיימת במקרה זה.

אף שטרם נתקבלה החלטה בערר שהוגש על סגירת התיק ועל סגירת תלונת הנאשם בתיק שבפני אציין כי לא מצאתי כי בסגירת זה תיק יש לבסס טענת הגנה מן הצדק בדבר אכיפה בררנית, כטענת הסנגורית.

כידוע, לא כל הבחנה בין העמדתם לדין של שני פרטים, יהא עניינם דומה ככל שיהיה, מהווה אכיפה בררנית. אמנם, על החלטתה של התביעה להעמיד אדם לדין לעמוד במבחנים המקובלים של כל החלטה מנהלית כגון מבחנים של מטרה כשרה, שיקולים עניינים, סבירות ועוד, אך יחד עם זאת, יש לזכור כי על התביעה להעריך גם את יכולתה להוכיח האישומים כנגד חשוד, ואת העניין הציבורי שבהעמדתו לדין, ומשכך, עליה לשקול שיקולים רבים, ויתכן ,כי בסופו של יום, שקילה עניינית של שני חשודים שענייניהם דומים, לא תניב החלטה זהה. אין בכך כדי לקבוע שהייתה אכיפה בררנית במקרה של אחד מהם. והואיל ולא מצאתי כי החלטת הסגירה חרגה ממתחם הסבירות או ניתנה מתוך שיקולים לא סבירים , לא הוגנים או באופן שרירותי, אף שיש בהחלט ראיות לכאורה לכאן ולכאן , היועהמ"ש, בהחלטתו בערר, הוא שישקול אם יש מקום ליתן לביהמ"ש לקבוע מהימנות הגרסאות, או להותיר החלטת הסגירה על כנה.

העתק החלטה זו לצדדים. הסנגורית תודיעני אם ניתן לקבוע מועד לשמיעת פרשת הראיות או שמא ברצונה להמתין להחלטות היועהמ"ש.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ד, 17 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: