מדינת ישראל נ' בורוכוב

הכרעת דין

בפתח הדברים, מתנצל בית המשפט בפני הצדדים על העיכוב שחל במתן הכרעת הדין.

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, בו יוחסו לה עבירות של הברחת טובין- עבירה לפי סעיף 211(א)(1) לפקודת המכס (להלן- הפקודה), החזקת טובין מוברחים- עבירה לפי סעיף 211(א)(2) לפקודה והתחמקות מתשלום מס- עבירה לפי סעיף 22(א)(5) לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952 (להלן- חוק מס קניה).

על פי עובדות כתב האישום, ביום 2.4.12 בסמוך לשעה 21:00, בשער היציאה מנמל אשדוד, בחיפוש שנערך ברכבה של הנאשמת, אשר עבדה אותה עת בחנות "דיוטי פרי סקאל" שבנמל (להלן- החנות), נמצאו בשמים וסיגריות מוברחים, שהוסלקו במקום המיועד לגלגל הרזרבי ובאחד ממושבי הרכב.

הטובין המוברחים כללו: 34 יח' בושם מסוג PURE DKNY, 5 יח' בושם מסוג TOMMY GIRL, 10 פקטים (100 חפיסות) של סיגריות LM אדום ו- 5 פקטים (50 חפיסות) של סיגריות LM כחול.

עוד נטען בכתב האישום, כי על הטובין המוברחים חלים מס קניה בסך 1,918.03 ₪ ומע"מ בסך 1,521.94 ₪, וכי במעשיה הבריחה הנאשמת את הטובין והתחמקה מתשלום מס בסך כולל של 3,439.97 ₪.

בישיבת ההקראה הודתה הנאשמת, כי בתקופה הרלוונטית היא עבדה בחנות, וכי ביום האירוע היא נהגה ברכב בו נתפסו הטובין כמפורט בכתב האישום.

לטענתה, היא קיבלה את הרכב במתנה מבעלה מספר ימים לפני האירוע, אך היא לא פתחה את תא המטען, ולא בדקה קיומו של גלגל רזרבי עובר למועד האירוע.

לדבריה, ביום האירוע היא סיימה את עבודתה בחנות בשעה 19:00, יצאה מהנמל, ובשעה 20:00 חזרה לנמל לאחר שהוזמנה לשתות קפה באוניה "קטלין", אך לא מצאה את האוניה, לאחר מכן ניגשה לשירותים, תוך שהשאירה את הרכב פתוח, וחזרה לרכב לאחר כ- 15 דקות.

לטענת הנאשמת, ככל הנראה בזמן שהיא לא היתה ליד הרכב, מאן דהוא הניח את הטובין ברכב, ללא ידיעתה, על מנת להבריחם או על מנת להפלילה, ולו היו נבדקות מצלמות האבטחה של החנות ושל אזור השירותים, ניתן היה להוכיח זאת.

לאור כפירתה של הנאשמת, העידו מטעם המאשימה מנהלת החנות, הגברת טלי לפידה (להלן- המנהלת), שהעידה כי מקורו של חלק מהטובין בחנות; חברתה של הנאשמת ועובדת החנות, הגברת רגינה קרקוזוב (להלן- רגינה), אשר שהתה עם הנאשמת בנמל בעת תפיסת הטובין ועובר לכך; המאבטחת שירן אלגמיל, אשר בדקה את הרכב בשער הנמל ומצאה את הטובין; וחוקרי מכס אשר תפסו וצילמו את הטובין ברכב, ואשר חקרו את הנאשמת.

מטעם ההגנה העידו הנאשמת ובעלה.

דיון והכרעה

לאור תשובת הנאשמת לכתב האישום, ולאור הראיות שהובאו בפניי (בעיקר ת/5, ת/7 ועדויות העדים שירן אלגמיל ודוד אוחיון), הרי שאין חולק כי הטובין נשוא כתב האישום נתפסו ברכבה של הנאשמת ביום 2.4.12 בסמוך לשעה 21:00, בעת צאתה מהנמל.

למעשה גם לא היתה מחלוקת כי לא שולמו עבור הטובין מס קניה ומע"מ, כנדרש מטובין הנכנסים לשערי המדינה, בשיעור הנקוב בת/1.

זאת ועוד, גם לא היתה מחלוקת לגבי עדותה של המנהלת, כי הסיגריות שנתפסו ברכב נרכשו מהחנות, אם כי אינה יודעת מתי, וכי הבשמים מעולם לא הוחזקו בחנות, אלא הגיעו מחו"ל.

השאלה היחידה הנתונה במחלוקת היא האם הנאשמת ידעה על הימצאות הטובין ברכבה, וכפועל יוצא מכך, האם היתה לה המחשבה הפלילית הנדרשת לביצוע העבירות שיוחסו לה, או שמא היא נפלה קרבן למזימה של אדם אחר שהטמין את הטובין ברכבה, מסיבה זו או אחרת, ללא ידיעתה.

הוכחת ידיעתה של הנאשמת לגבי הימצאות הטובין ברכבה, בהעדר ראיה ישירה לכך, תוכח בדרך כלל בראיות נסיבתיות.

על פי ההלכה הפסוקה, ניתן לבסס הרשעה על ראיות נסיבתיות, אשר משקלן אינו נופל מכוחן של ראיות ישירות, ובלבד שניתן להסיק ממכלול הראיות, על פי מבחני ההגיון, השכל הישר ונסיון החיים, מסקנה הגיונית אחת ויחידה, לפיה לא נותר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם.

אם ניתן להסביר את הראיות הנסיבתיות על דרך של תרחיש תמים שמתיישב עם השכל הישר ונסיון החיים (בדרך כלל, אך לא תמיד, על פי הסברו של הנאשם), יזוכה הנאשם מחמת הספק.