מדינת ישראל נ' בומאח(עציר)

החלטה

החלטה, אם לגופה של הבקשה, ואם לדחיה לצורך השלמת התסקיר, תינתן לאחר שאעיין בתיק המשטרה.

ניתנה והודעה היום כ"ה תמוז תשע"א, 27/07/2011 במעמד הנוכחים.

הדסה אסיף, שופטת

החלטה

עיינתי במהלך ההפסקה בחומר שבידי המשטרה.

אין למעשה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, ומכח העבירה נשוא כתב האישום קמה עילה למעצר.

עם זאת הסנגורית טענה כי יש לאפשר חלופה למעצר.

לשם כך התבקש תסקיר.

לשם קבלת התסקיר נדחה הדיון מספר פעמים ובסופו של דבר הוגש התסקיר אתמול אך עולה ממנו כי שירות המבחן טרם הצליח לשוחח עם המתלוננת וגם לא עלה בידו לשוחח עם אחד מידידיו של המשיב שבביתו הוצעה חלופה.

עיון בתסקיר מגלה כי שירות המבחן אינו מפרט אילו ניסיונות עשה על מנת ליצור קשר עם המתלוננת ומתי עשה ניסיונות כאלה.

מתיק המשטרה עולה כי אתמול, 26/7/11, פנה שירות המבחן למחלקת התביעות במשטרת חדרה על מנת לבקש את מספר הטלפון של המתלוננת, לאחר שעל פי הנטען באותה פניה נעשתה פנייה קודמת למשטרה כבר ביום 14/7/11.

התנהלות זו של שירות המבחן אינה ראוייה. לא ברור מדוע המתין שירות המבחן מאז 14/7/11 ועד יום אתמול ולא פנה במהלך השבועיים האלה למשטרה או לסנגורית או לחשוד עצמו, על מנת לקבל את מספר הטלפון של המתלוננת.

מהתנהלות זו של שירות המבחן עולה זלזול בבית המשפט וחמור מזה – זלזול בחרותו של המשיב וראוי היה ששירות המבחן יפעל מבעוד מועד לקבל את פרטי המתלוננת ולא יציין בתסקיר בצורה סתמית שניסה מספר פעמים ליצור קשר עם המתלוננת אך לא נענה, כאשר ממכתבו מיום 26/7/11 עולה כי כלל לא היה בידו מספר הטלפון של המתלוננת.

על כל פנים, בנסיבות תיק זה לא ראיתי מקום להותיר את המשיב במעצר תקופה נוספת עד ששירות המבחן יתפנה לשוחח עם המתלוננת.

אומנם יש בתיק המשטרה עדויות שתומכות, לכאורה, בגרסת המתלוננת, אך יש בו גם עדויות שמכרסמות כרסום ניכר בגרסת המתלוננת.

כך טענת המתלוננת, שקיבלה ביטוי בכתב האישום, ולפיה היכה המשיב באגרוף את המתלוננת ופגע בעינה הימנית.

המתלוננת הציגה במשטרה חבלה בעינה, אולם חבלה זו הוצגה רק בעדות נוספת שגבתה ממנה המשטרה ובעדויות קודמות לא צויין קיומה של חבלה כזו במתלוננת ואיש מהעדים שראו את המתלוננת מיד לאחר האירוע, השכנה, העובדת הסוציאלית בבית החולים, הרופא בקופת החולים, לא ציין כי ראה חבלה בפניה של המתלוננת. בתיק המשטרה מצויה תעודת רפואית שמציינת קיומן של חבלות בגופה של המתלוננת אולם תעודה זו ניתנה ביום 18.6.11, מספר ימים לאחר הארוע ולא צויין בה אם ניתן לדעת לפי סימני החבלה ממתי הם.

לכך יש להוסיף את העובדה כי גרסת החשוד בסמוך לאירועים היתה כי המתלוננת היא שתקפה אותו וגרסה זו נתמכת, לפחות לכאורה, מעדויות נוספות בתיק.

לעומת זאת גרסת המתלוננת הן לגבי האירועים עצמם והן לגבי התנהגותה היא והתנהגות הקטין מיד לאחר האירועים אינה נתמכת באופן מלא בעדויות הנוספות שבתיק.

כך למשל טענה המתלוננת כי מיד לאחר הארוע לקחה את הילד לאחותה וסיפרה לה על המקרה בעוד שמעדויות אחרות עולה כי לאחר הויכוח ולאחר שהמתלוננת יצאה מן הבית ישבה המתלוננת עם השכנה, מנאל, ואף המשיכה לקלל את המשיב (עדות מוחמד שיהאב בעמ' 1 שו' 16 ואילך ועמ' 2 שו' 16 ואילך וכן עדותה של מנאל בעמ' 3 שו' 21 ואילך).