מדינת ישראל נ' בוטראשוילי

החלטה

1.זוהי עתירה לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, במסגרתה מבקש העותר לגלות את תוכן הידיעות הבאות ומועד מסירתן, ולחילופין לקבל פרפרזות של הידיעות המפורטות, כנדרש על פי המבחנים בפסיקה - דו"ח ידיעה מספר 13-0048-506; דו"ח ידיעה מספר 13-0044-134; דו"ח ידיעה מספר 13-0033-811; דו"ח ידיעה מספר 13-0022-310; דו"ח ידיעה מספר 13-0019-374; דו"ח ידיעה מספר 13-0007-086. עוד עתר לקבל את תוכן הדוחות המלאים של כלל פעילות יחידת העיקוב סמוך למעצרו של העותר.

לשיטת ב"כ העותר, קבלת החומרים נשוא העתירה, יש בהם כדי לסייע לעותר בניהול הגנתו. נטען, כי היחידה החוקרת ידעה על קיומה של החבילה ועל החשד אודות תכולתה בגין מידעים מודיעיניים אשר הובאו לידיעתה. עוד נטען, כי אותם מידעים הובילו לחשד, כי אותו יגאל מוששוילי מעורב בקשר לייבוא הסם. אולם, באופן בלתי מוסבר, לא הוגש כנגדו כתב אישום, חרף הראיות שהצטברו לחובתו בתיק החקירה. על כן, לגישת הסנגור, יש בחשיפת המידעים, ובעיקר חשיפת מלוא פעילות יחידת העיקוב, כדי לשפוך אור על פעולותיו של אותו יגאל דקות ספורות לפני מעצרו, דבר שיסייע להגנתו של העותר.

2.ב"כ המשיבה מנגד, עתר לדחות את העתירה ולהותיר את החיסיון על כנו, הואיל ולגישת המשיבה אין בחשיפת תוכן המידעים, לרבות מספרם של העוקבים וכן מכלול חומר החקירה שהופק על ידי אנשי היחידה, בשים לב, כי להגנה נמסרו שתי טבלאות סיכום פעילות של היחידה מיום 30.01.2013 וכן מיום 29.01.2013.

בדיון שהתקיים במעמד צד אחד ולאחר שהוצג מלוא החומר נשוא תעודת החיסיון, הטעים נציג המשיבה מדוע אין בחשיפת החיסיון כדי לסייע בהגנתו של העותר.

דיון והכרעה

3.על פי ההלכה הנוהגת בדיני החיסיון, תיבחן העתירה להסרת החיסיון מעל חומר החקירה על פי השאלה האם קיים פוטנציאל ראייתי בחומר החסוי להגנת העותר. כל אימת שיש בחומר החסוי כדי לסייע להגנת העותר, מן הדין יש להסיר את החיסיון, תהא הפגיעה אשר תהא.

4.על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, בחנתי את בקשתו של העותר, ולאחר שהקשבתי לטיעוני באי כוח הצדדים, בדיון במעמד הצדדים, וכן הקשבתי להסברים של נציגי המודיעין הרלוונטיים בדיון שהתקיים במעמד צד אחד, ועיינתי באסמכתאות הרלוונטיות, לרבות חומר החקירה שמוכר לי היטב בפרשייה זו, על רקע טיפולי בהליכי המעצר עד תום ההליכים שהוגשו בפניי. כמו כן, ביקשתי וקיבלתי מענה לכלל השאלות והטענות, שעמד עליהם בהרחבה ב"כ העותר המלומד, הן בטיעוניו בכתב והן על פה, בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות, הואיל ולא מצאתי בהסרת החיסיון, יש ולו פוטנציאל מינימלי כהוא זה כדי לתרום להגנתו של העותר. כמו כן, שוכנעתי, כי יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב ועלול הדבר לסכן שלומם של בני אדם, לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה. להלן אבאר את דבריי.

בנוגע לידיעות נשוא תעודת החיסיון (506-134-811-310-374-086) – מעיון בתוכנן עולה, כי מרביתן כלל לא רלוונטיות לכתב האישום. בעוד שאחת שהיא רלוונטית לכתב האישום (506+134), מדובר בעיבוד של אותה ידיעה, אם כי, תוכנה אין בו כדי לסייע להגנתו של העותר, וזאת לאחר ששמתי לנגד עיניי את טיעוני ב"כ העותר ובהיכרותי את כלל חומר החקירה כמפורט בהחלטת המעצר מיום 03.04.2013.

בנוגע לחשיפת מלוא תוצרי פעילות יחידת העיקוב, ובעיקר על רקע הפניית הסנגור לסעיף 4 לטבלת סיכום פעילות יחידת העיקוב מיום 30.01.2013 - "הרכב מסעיף 3 נכנס לחניית הדואר בצומת עד הלום, מהרכב ירד בחור (לא מזוהה), כאשר העגלה וחבילה בתוכה נכנס לעסק – שעה 10:34". בעוד בדוחות הבלשים לא צוין, כי יגאל יצא מרכבו עם חבילה ועגלה ונכנס לבית העסק. כל זאת דקות ספורות עובר למעצרו של יגאל.

לאחר בירור עם הגורם הרלוונטי מיחידת העיקוב, הוסבר, כי המילים "נכנס לעסק", הכוונה – לסניף הדואר בו עובד יגאל.

יצוין, כי לא בהכרח חייבת להיות חפיפה בין המתואר בדוחות הבלשים לבין המתואר על ידי יחידת העוקבים, בשים לב להבדלים ולתנאים האובייקטיבים, לרבות בנוגע לשדה הראייה והמרחב בו פעלו הגורמים הרלוונטיים. לגופם של דברים, ולאחר שבחנתי את מלוא החומר נשוא פעילות יחידת העיקוב, בהשוואה לדוחות הבלשים, לא מצאתי ממש בטיעוניו של הסנגור, כי נוצר "חור שחור". התזה של הסנגור, כי כניסתו של יגאל לאותו "עסק" מעידה על תרחיש, כי יתכן שהחבילה הייתה מיועדת להגיע לאותו בעל "עסק", מדובר בספקולציה גרידא.

מכל האמור לעיל, דין העתירה להידחות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: