מדינת ישראל נ' בוטביקה

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה ואיומים – עבירות על סעיפים 379 ו- 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 23.7.09, בשעה 14:00 לערך, ישב מאור בוטביקה (להלן: "המתלונן"), בן דודו של הנאשם, ברכבו, במוסך ברחוב שכטרמן באזור התעשיה בנתניה. הנאשם הגיע למקום וקרא למתלונן לצאת מהרכב. המתלונן שאל את הנאשם לרצונו, ובעודו יושב ברכב, השליך הנאשם לעברו כדור זכוכית שפגע בגבו של המתלונן. המתלונן יצא מהרכב ואז תקף אותו הנאשם במכת אגרוף לפניו ובעט בחלק גופו התחתון. כמו כן איים הנאשם על המתלונן בכך שאמר לו: "היום אני אדקור אותך".

בישיבת ההקראה כפר הנאשם במיוחס לו וטען כי לא התרחש מעולם ויכוח או עימות דוגמת זה המפורט בכתב האישום. כמו כן מסר כי מאחר ונחקר רק כשבועיים לאחר הגשת התלונה, הרי שאינו זוכר אם היה נוכח בזירת האירוע במועד הנקוב בכתב האישום.

מטעם התביעה נשמעה עדותו של המתלונן, חיל צה"ל כבן 20. המתלונן תיאר בפרוטרוט את האירוע ומסר כי באותו יום ישב ברכבו המונע, מחוץ למוסך בו מטופלים הרכבים שברשותו בקביעות. עמו היה אדם נוסף, אך זה נכנס לפרק זמן קצר למוסך, והמתלונן המתין לו ברכב, כששני החלונות הקדמיים פתוחים. לפתע הבחין בנאשם, אשר התקרב אל הרכב וביקש מהמתלונן לצאת. המתלונן שאל מה קרה והנאשם שב ודרש ממנו לצאת מהרכב, ובטרם הבין את המתרחש, הבחין המתלונן בכך שהנאשם מחזיק בידו הימנית כדור זכוכית שקוף, שעליו הדפסה בגוון חלבי של מפת כדור הארץ.

הנאשם הניף ידו האוחזת בכדור ופעמיים ביצע תנועות המדמות זריקה, מבלי שזרק את הכדור בפועל. המתלונן ישב עדיין בכסא הנהג ברכב ולמראה מעשיו של הנאשם התנועע בניסיונות התחמקות, אך לבסוף הכניס הנאשם את ידו הימנית, שאחזה בכדור הזכוכית, מבעד לחלון שבצד הנוסע, והשליך אותו לעבר המתלונן מטווח קצר. הכדור פגע בחלק העליון של גבו של המתלונן ויצא מהרכב דרך החלון שלצידו. המתלונן מיהר לצאת מהרכב ואז התנפל עליו הנאשם, חבט בפניו, בעט ברגליו ואמר לו "היום אני אדקור אותך". בעקבות זאת, נמלט המתלונן מהמקום, כשהוא מותיר שם את רכבו המונע. מפיצוציה קרובה התקשר לבחור שהיה עמו קודם ברכב, וביקש ממנו לקחת את הרכב ולאספו, וכך היה.

המתלונן סבל מכאבים בפניו ובגבו, אך לא נגרמו לו חבלות ממשיות, והוא לא נזקק לטיפול רפואי כלשהו. כששב לביתו, סיפר לאביו, שמעון בוטביקה (להלן: "שמעון"), דודו של הנאשם, על כך שהותקף על ידי הנאשם, ואז ביקש ממנו אביו להגיש תלונה במשטרה. המתלונן לא היה מעוניין בכך, אך נעתר לבקשת האב, וביחד נסעו למשטרה והגישו התלונה.

במסגרת חקירתו הנגדית של המתלונן, עימת הסנגור המלומד את המתלונן עם מה שנחזה בעיניו כסתירות מהותיות בין עדותו של המתלונן בפני לבין המידע שמסר בתלונה שהגיש במשטרה ביום האירוע. לטענת הסנגור, קיים "פער עצום" בין העדויות הללו, ולפיכך אין מקום לאמץ את גרסת המתלונן, ובודאי שלא לבסס עליה הרשעה בדין, בהעדר ראיות נוספות המחזקות ומאמתות אותה. על אף טענה זו, לא מצא ב"כ הנאשם לנכון לבקש להגיש לתיק בית המשפט את התלונה שמסר המתלונן במשטרה, על מנת שניתן יהיה להתרשם ישירות מעצם קיומן של הסתירות ומהמשקל שיש לייחס להן בנסיבות המקרה. מתוך פרוטוקול החקירה ניתן להסיק מהן הסתירות המרכזיות אליהן מתייחס הסנגור, אלא שלטעמי אין בפערים הקלים שבין העדויות כדי לפגוע במהימנות גרסת המתלונן.

כך למשל, לעובדה שבחקירה במשטרה לא זכר את שמו המדויק של המוסך, שלידו ארע המקרה, ורק סיפר שמדובר במוסך ברח' שכטרמן, אין כל נפקות בעיני, גם אם מדובר במי שעיסוקו בתחום הרכב. גם העובדה שבמשטרה ציין שהכדור פגע בגבו, ואילו בעדותו מסר שהפגיעה הייתה בחלק העליון של הגב, אין בה ולו אבק של סתירה, וכך גם הפער בין בעיטות בחלק הגוף התחתון לבין בעיטות בשוקיים. במשטרה טען המתלונן כי הנאשם הכה בפניו במכת אגרוף, ואילו בבית המשפט לא זכר האם מדובר היה בסטירה או במכת אגרוף, אך עמד על כך שספג חבטה בפניו. גם בכך אין כדי לפגום, ולו במקצת, בגרסת המתלונן, ויש בכך אך כדי להעיד על רצונו לדייק בתיאוריו, גם לאור חלוף הזמן.

הפרט היחיד שאכן ראוי לציון נוגע לכך שבהודעתו במשטרה, לא ציין המתלונן כי עובר לאירוע היה עמו ברכב אדם נוסף. עם זאת, כפי שהובהר, לא היה אותו אדם נוכח כלל במהלך העימות בין הנאשם למתלונן, כך שלא היה ביכולתו לשפוך אור על האירועים, ובנסיבות אלה ניתן לקבל את הסבריו של המתלונן על כך שמסר במשטרה תיאור כללי של האירוע, מבלי שנתבקש לפרט כל פרט ופרט, כפי שהתבקש לעשות במסגרת החקירה הנגדית. יתרה מכך, משנשאל על כך, מסר המתלונן את שמו של האדם שהיה עמו, וכי מדובר בפועל של אביו שניתן לזמנו גם היום לעדות, אך הנאשם ובא כוחו לא ביקשו להביאו, וסברו אף הם מן הסתם כי עדותו לא תתרום מהותית לבירור הסוגיה שבמחלוקת.

חקירתו של המתלונן במשטרה אכן היתה קצרה ולקונית, והשתרעה, כך לדברי ב"כ הנאשם, על פני מחצית העמוד בלבד. מוטב היה כמובן אילו היו השוטרים טורחים לגבות ממנו עדות מפורטת יותר, אך אין לבוא בטרוניה אל המתלונן על כך שבעדותו בבית המשפט מסר פרטים נוספים ומדויקים יותר, מבלי שהיה בהם כדי לסתור את עיקרי גרסתו, אשר נמסרו כדבעי במסגרת התלונה. משמסר המתלונן במשטרה כי הנאשם השליך עליו כדור זכוכית בגודל של כדור סנוקר לערך, אין להסיק כי דבריו שקריים אך בשל כך שבעדותו סיפר גם כי מדובר היה בכדור – גלובוס, עליו מצוירת הייתה מפת כדור הארץ.

כאן המקום לציין כי המתלונן הותיר בי רושם אמין ביותר. אותות האמת ניכרו בדבריו ובהתנהגותו ולמשמע דבריו לא נותר בי כל ספק כי האירועים אכן התרחשו כמתואר על ידו. בעדותו ניכר קשר אותנטי בין תוכן הפרטים שמסר לבין ביטויים הרגשי. ניתן היה להתרשם מהפגיעה שחש עקב מעשיו של הנאשם, אשר פגע בו ללא כל סיבה עניינית, ולצד זאת באי הנעימות שהיתה כרוכה מבחינתו במתן העדות, כמו גם בהעדרה של מוטיבציה להפליל את הנאשם או להסלים את העימות ביניהם. המתלונן מסר תיאור מפורט ביותר של האירוע, אשר למשמע הדברים קשה להעלות על הדעת את האפשרות כי מדובר בבדיות, וכי האירוע כלל לא התרחש, כטענת הנאשם.

המתלונן אף הדגים ושיחזר את השתלשלות העניינים, הצביע על המקומות בהם נפגע וניכר היה כי חווה הלכה למעשה את החוויות הלא נעימות שתיאר. גם כשעומת עם טענות בדבר סתירות שנתגלו, לטענת הסנגור, בעדותו, שמר על קור רוח, סיפק תשובות ענייניות והסברים משכנעים, ולאורך כל הדרך עמד על עיקרי גרסתו ללא שינויים מהותיים. בהתחשב בכל אלה, על אף שמדובר בעדות יחידה, אני סבור כי בנסיבות המקרה ניתן להסתמך על עדות המתלונן ולבסס עליה את הרשעת הנאשם, וזאת במיוחד נוכח החזית הרחבה של המחלוקת הנובעת מגרסת הנאשם.

כאמור, טען הנאשם כי אירוע כגון זה המתואר בכתב האישום כלל לא התקיים. בתחילת עדותו הראשית הבהיר כי מעולם לא פגש במתלונן באזור התעשיה בנתניה, ולמעשה באותה תקופה אף לא הכיר אישית וחזותית את המתלונן, בשל הנתק הקיים בינו לבין חלק זה של משפחתו. בעדותו בבית המשפט ביקש הנאשם לשכנע כי מדובר בניסיון של המתלונן ואביו להפלילו על לא עוול בכפו, בשל אירוע שהתרחש לפני 6 או 7 שנים, בעקבותיו רוחש לו שמעון, אביו של המתלונן, שנאה יוקדת. מבלי להרחיב אציין, כי לטענת המתלונן, באותה תקופה קיים יחסי אישות עם גרושתו של שמעון – אמו של המתלונן – ובכך עורר את חמתו של שמעון ואת תאוות הנקם המפעמת בו. לפיכך סובר הנאשם כי דברי המתלונן אינם אמת, וכי אביו הוא המדבר מפיו ומבקש לפגוע בו ולגרום למאסרו, כאשר המניע לכך הנו אותו סכסוך ישן והרצון לנקום בו על מעשיו אז.

אירועים כגון אלה שתיאר הנאשם אכן יכולים אולי לגרום לתחושות קשות, לכעסים ולרצון בנקמה, אלא שבנסיבות המקרה שלפני, לא ניתן לתת להם כל משקל וזאת ממגוון טעמים. ראשית דבר יובהר, כי מדובר בטענות כבושות שזכרם בא לראשונה רק בעדותו של הנאשם בבית המשפט. לטענותיו אלה בדבר הפגיעה, הסכסוך ותאוות הנקם אין כל זכר בהודעתו במשטרה, ת/1, שנגבתה כשבועיים לאחר האירוע. לא זו אף זו, בחקירתו ת/1 נשאל הנאשם מפורשות על ידי החוקר האם יש לו סכסוך כלשהו עם המתלונן או עם מי מקרוביו והשיב בשלילה.

הנאשם אף נשאל באופן ספציפי על קשריו עם שמעון ולמעט הטענה כי מעולם לא היה ביניהם קשר משפחתי ממשי, לא השמיע כל טענה בדבר סכסוך או קיומו של מניע מיוחד להפללתו (ראו ת/1 ש' 21-26). הנאשם נשאל כמובן מדוע לא סיפר על הסכסוך הנ"ל במשטרה וטען כי לא סבר שמדובר במידע רלבנטי, אך בצדק טוענת התובעת בסיכומיה, כי מדובר באופן מובהק במידע שאין רלבנטי ממנו. בנסיבות אלה לא ניתן לייחס משקל ממשי לטענותיו של הנאשם, שנכבשו עד היום ללא כל הסבר משכנע.

יתרה מכך, מדובר, כך לדברי הנאשם, בסכסוך ישן נושן, ולא ניתן כל הסבר מדוע דווקא בחלוף כחמש שנים, יבחר שמעון להתנקם בו, ודווקא באמצעות בנו ועל ידי הפללתו במעורבות באירוע ממוקד, המתואר בתמציתיות ובאופן מינורי. בנוסף, נמנעו הנאשם ובא כוחו מחקירתם של העדים הרלבנטיים לבירור טענת המניע להפללה, שהעלה הנאשם, ובראש ובראשונה מחקירתם של המתלונן ואביו בנושא זה.

המתלונן אמנם אישר כי בין הנאשם לשמעון קיים סכסוך, אך הבהיר כי הוא אינו מעורב בו כלל וכי להבנתו מדובר בסכסוך כספי. המתלונן גם לא הסתיר את העובדה שכשלעצמו היה מעדיף לוותר על הפניה למשטרה, אך פעל על פי הנחיית אביו והגיש את התלונה. בנסיבות אלה נמנע הסנגור המלומד מלהטיח במתלונן את מלוא טענותיו של הנאשם בדבר מקור הסכסוך, כפי שפורט לעיל, ולא סתר במאום את עמדת המתלונן לפיה מסר תלונת אמת, מבלי שתוכן התלונה הוכתב לו על ידי אביו.