מדינת ישראל נ' בוטבול(אסיר)

גזר דין

1הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע כדלקמן:-

א.על פי האישום הראשון, ביום 29.7.10 מסר הנאשם לאחר סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 2.3411 גרם נטו תמורת 200 ₪. במעשיו סחר בסם מסוכן שלא כחוק.

ב.על פי האישום השני ביום 27.7.10 מסר הנאשם לאחר סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל שאינו ידוע למאשימה, תמורת 200 ₪. במעשיו סיפק הנאשם סם מסוכן שלא כחוק.

לפיכך הורשע בעבירות של סחר בסם ואספקת סם.

2.הנאשם יליד 1986, לחובתו רישום ללא הרשעה מבית משפט לנוער בעבירת אלימות, הרשעה בשלוש עבירות רכוש שנעברו בשנת 2004 והרשעה בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו מהשנים 2008-2009. בגין הרשעתו האחרונה נדון הנאשם למאסר בפועל בן 12 חודשים.

3.ב"כ המאשימה טענה כי בחודש פברואר 2010 השתחרר הנאשם מהמאסר ובחודש יולי 2010 שב וביצע את העבירות נשוא תיק זה, כאשר הפעם ביצע עבירות חמורות יותר של סחר בסם ואספקת סם, כשהרשעתו הקודמת הינה בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. ב"כ המאשימה טענה כי לכאורה, היה אמור להגזר על הנאשם מאסר מותנה בעבירות סמים כפי שנהוג בדרך כלל וחסד עשה עמו בית המשפט בהליך הקודם שהטיל עליו מאסר על תנאי בגין עבירה של החזקת סם בלבד.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה בדבר הצורך למגר את נגע הסמים בחברה והוסיפה כי לנאשם אין אפיק שיקומי והעובדה כי אינו מעוניין בקבלת תסקיר שירות המבחן מצביעה על כי לו היה מתקבל תסקיר בעניינו, היה זה תסקיר שלילי.

בנסיבות אלה טענה כי האינטרס הציבורי גובר על האינטרס השיקומי של הנאשם.

ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי וקנס. כמו כן ביקשה להכריז על הנאשם "סוחר סמים" ולחלט את הכספים שנתפסו ברשותו.

4.ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן ונטל אחריות על מעשיו. עוד ביקש לזקוף לזכותו את החיסכון בזמן שיפוטי יקר.

לטענתו, הפסיקה יוצרת אבחנה בין סוגי הסמים, כאשר ההתייחסות לסם מסוג חשיש הינה מקלה יותר.

עוד נטען כי עברו של הנאשם אינו כה מכביד וניתן לראות שהוא הצליח להמנע מביצוע עבירות בין השנים 2004 עד 2008. עוד ציין כי לאחר מאסרו האחרון עבר הנאשם הליך שיקומי וכי לא נתפסו סמים על גופו או בביתו.

5.הנאשם הביע צער על מעשיו והגיש מכתב ובו שב על הודייתו, הביע חרטה וביקש את התחשבות בית המשפט.

6.על עבירות הסמים והצורך להחמיר בענישה נקבע בע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' עווד אלנשמי תק – על 2006 (ד) 4021, 4023:-

" כאשר בעבירות סמים עסקינן, לא ניתן להתעלם מהחובה המוטלת עלינו כמערכת וכחברה להיאבק בנגע הסמים. פן חשוב של מאבק זה הינו הטלת עונשים מחמירים על מי שבוחרים לעסוק בסחר בסמים. הסחר בסמים מסוכנים הינו אמצעי קל ונוח לעשיית רווחים נכבדים. ענישתם של מי שסחרו בסמים מסוכנים צריכה ליתן מענה גם לפיתוי זה ובמילים אחרות – על מי אשר שוקל לשלוח ידו בסחר בסמים להעמיד לנגד עיניו לא רק את הפיתוי לשלשל לכיסו סכומי כסף נכבדים אלא גם את הסיכון של שהייה ממושכת מאחורי סורג ובריח".

7.הנאשם ריצה מאסר בן 12 חודשים בגין עבירה של החזקת סם מסוג חשיש במשקל 200 גר' ועבירות נלוות של הפרעה לשוטר ושיבוש הליכי משפט. זמן קצר לאחר שחרורו מהמאסר ביצע שתי עסקאות סמים, ללמדך כי לא היה במאסר שריצה כדי להרתיעו ועם שחרורו, בחר בסחר בסמים כעיסוק.

הנאשם התנגד לקבלת תסקיר למרות שבית המשפט שב והציע לו זאת. ההתרשמות העולה היא כי לו היה מתקבל תסקיר, לא היה בו כדי לסייע לנאשם.

לזכות הנאשם עומדים ההודיה, החסכון בזמן שיפוטי והבעת החרטה. גם בעובדה שמדובר בסם מסוג חשיש שאינו מהסמים הקשים יש נימוק לקולא.

8.בנסיבות אלה אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:-