מדינת ישראל נ' בוארס

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירות של הסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: חוק כניסה) וכן ניסיון הסעה שלא כדין לפי סע' 12א(ג)(1) לחוק הכניסה + סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין].

2.ארוע נסיון ההסעה התרחש ביום 28.4.10 במחסום, כאשר הנאשם נהג ברכבו ממזרח לכיוון מערב – בואך ישראל, ויחד עימו שני תושבי איזור – אבו-שמלה ועבאדי - אותם ניסה להכניס לישראל. האירוע הנוסף התרחש כמחצית השנה לאחר מכן, ביום 29.10.09, אז הסיע הנאשם ביער עירון, בשנית, את תושב האיזור אבו-שמלה, בשעה שלא היה בידו אישור כניסה ו/או שהייה בישראל.

3.במסגרת ההסדר, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר בעניינו, וקיימת המלצה לשקול ביטול הרשעתו ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף 130 שעות.

4.ב"כ המאשימה הדגישה את החומרה הטמונה בעבירת ההסעה, כאשר בעניינו של הנאשם המדובר בשני אירועים שונים – באחד מהם נסיה להסיע מתוך השטחים אל מדינת ישראל. למרות שהמדובר בנאשם שאינו בעל עבר פלילי, הרי שהסיכון לבטחון המדינה ולתושביה מחייב השתת ענישה ממשית של מאסר – למצער בדרך של עבודות שירות. על כן, עותרת היא להשית על הנאשם עונש שלא יפחת משישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס, התחייבות, פסילה בפועל ופסילה על תנאי (כשהודיעה, בנוסף, כי בכוונת המאשימה לעתור לחילוט הרכב). ב"כ המאשימה הגישה פסיקה של בית-המשפט העליון תמיכה בטיעוניה.

5.הסניגור הרחיב באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו אדם בן 64, בעל משפחה, אשר מעולם לא הסתבך עם החוק, תרם למדינה ומנהל פעילות התנדבותית ענפה. לטענתו, המדובר באירועים חריגים לאורח חייו הרגיל של הנאשם, אשר בנוסף לקח אחריות על מעשיו. הנאשם מכהן בהנהלה של שתי עמותות, ועל-פי תקנון העמותות, הרשעה עלולה להעמיד בסיכון את המשך פעילותו הוולנטרית בהן. לא מדובר בהסעה במטרה להפיק רווחים אלא מטעמים אנושיים, כאשר הנאשם אינו מצוי בסיכון לבצע עבירות בעתיד. על כן, עותר הוא לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעתו בדין תוך הטלת של"צ בלבד. הסניגור הגיש פסיקה לתמיכה בטיעון לפיו בתי-המשפט נמנעו מלהרשיע במקרים של עבירות הסעה.

בדברו לבית-המשפט, ביקש הנאשם לשכנע כי הפנים את השלכות מעשיו, הביע חרטה עליהם והסביר כי הפעיל שיקול-דעת מוטעה בזמנו. חזר והדגיש את הפגיעה שתהא להרשעה על פעילותו ההתנדבותית.

6.מהתסקיר שהוגש לעיוני, למדתי אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שכיום מנהל בחברת הייטק בבעלותו. הנאשם עלה ארצה מהולנד בגיל 19, שירת שירות קרבי ולאחר מכן במילואים, המשיך ללימודים גבוהים ובכל השנים הועסק בארץ ובחו"ל במשרות ניהול בכירות. במקביל לעבודתו, לוקח חלק פעיל בהתנדבות בשלוש עמותות.

לענין העבירות הסביר, כי בפעם הראשונה אסף בתמימות את תושב האיזור כטרמפיסט, כאשר במהלך הנסיעה נודע לו כי הינו שב"ח. סיפור חייו הקשה נגע לליבו, הוא נתן לו את הטלפון שלו, ואכן הוא יצר עימו קשר וביקש שיסייע לו להיכנס לתחומי ישראל. לטענת הנאשם, ידע שבהתנהלותו עובר הוא על החוק, אך נענה בחיוב לבקשה מתוך רחמים.

להתרשמות קצינת המבחן, קיום ההליך נגדו היווה עבורו גבול חיצוני ברור למניעת הישנות עבירות בעתיד, והמדובר אכן באירועים החריגים לנוף חייו הנורמטיבי. לאור טענת הנאשם כי רישום פלילי עלול לפגוע בהמשך תפקידיו בעמותות ובהעדר דפוסי עבריינות ועבר פלילי, מומלץ לשקול ביטול ההרשעה תוך הטלת של"צ בהיקף 130 שעות.

7.נסיבות העבירות אינן מאפשרות ביטול ההרשעה ללא פגיעה באינטרס הציבורי. הכלל הוא שהאינטרס הציבורי גובר על פני אינטרס הנאשם, והימנעות מהרשעה תיעשה רק במקרים חריגים ונדירים ועל-פי כללים שהותוו בפסיקת בית-המשפט העליון (ראו, למשל: ע"פ 2083/96, כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997); ר"ע 432/85, רומנו נגד מדינת ישראל, תקדין-עליון 85(3) 737 (1995)).

עניינו של הנאשם איננו מאותם מקרים חריגים המאפשרים לסיים את ההליך ללא הרשעה בדין. זאת, נוכח הסיכון הפוטנציאלי לבטחון המדינה, כאשר הנאשם אסף שני תושבי איזור (ולא אחד, כגירסתו בפני שירות המבחן) שלא היו מוכרים לו, וניסה להסיעם מהשטחים לתוככי מדינת ישראל, כשהשלמת העבירה נמנעה לאחר שנתפס במחסום. אין המדובר במעידה חד-פעמית שכן עיננו הרואות, כי למרות מעורבות רשויות האכיפה חזר על התנהלותו המסכנת בשנית. על כן, נסיבות ביצוע העבירות והחזרה עליהן - הן כלשעצמן, מחייבות העברת מסר עונשי ברור.

8.לכך יש להוסיף, כי הנזק שייגרם לנאשם מעצם ההרשעה אינו יכול להוות שיקול מכריע אשר יביא לביטול ההרשעה. ייאמר, כי הדברים הוצגו בהגינות ובכנות על-ידי הנאשם וסניגורו, במובן זה שלא נטען כי ייגרם נזק לעסקיו ולפרנסתו של הנאשם במקרה של הרשעה – אלא אך ורק לפעילותו ההתנדבותית. עם כל ההערכה לפעילות זו ולמעמדו הבכיר של הנאשם בעמותות, עולה כי אכן הרשעה תעמיד בסיכון המשך פעילות זו – אך אין בסיכון זה כדי להצדיק ענישה שאינה מצויה בהלימה לאינטרס הציבורי.

9.עם זאת, בהתחשב במדיניות התביעה הקיימת כיום בכל הקשור להעמדה לדין בעבירות מסוג זה, וכן נוכח קיומם של שיקולים משמעותיים לקולא, אין מקום למצות את הדין עם הנאשם כבקשת התביעה. כאמור, המדובר באדם לא צעיר שתורם למדינה ולחברה, בעל משפחה, המנהל אורח חיים נורמטיבי ויציב. האירועים דנן מהווים הסתבכותו היחידה בפלילים, אשר לא בוצעו על רקע דפוסים עברייניים ו/או בצע כסף, אלא מטעמים הומניטריים. כאמור, כיום הסיכון להישנות עבירות פחת באשר ההליך הפלילי הציב לו גבול ברור, והנאשם לקח אחריות על מעשיו בהזדמנות הראשונה. איזון בין האינטרסים מאפשר, לכן, להסתפק בהטלת ענישה הרתעתית וכספית לצד ביצוע של"צ כמומלץ.

10.לאור כל האמור, מותירה את הרשעת הנאשם על כנה וגוזרת עליו את העונשים הבאים:

מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירות לפי חוק הכניסה לרבות ניסיון לעבור עבירות אלו.

קנס בסך 2,000 ₪, או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.6.12.

פוסלת את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים באם בתוך 3 שנים מהיום יעבור עבירות לפי חוק הכניסה לרבות ניסיון לעבור עבירות אלו.

שירות לתועלת הציבור בהיקף של 130 שעות, על-פי תוכנית שתוגש לאישורי תוך 14 יום מהיום. הנאשם ישלים את ביצוע העבודות בתוך שנה מהיום.