מדינת ישראל נ' בדר(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 26452-05-11 ועמו בקשה זו בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של תקיפת עובד ציבור, תקיפה הגורמת חבלה ממשית והעלבת עובד ציבור, עבירות לפי סעיפים 382א(ג), 380 ו- 288 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, בהתאמה.

על-פי עובדות כתב האישום, ביום 11.05.11, סמוך לשעה 13:00, הגיע הנאשם לחדר המיון בבית-החולים רמב"ם שבחיפה לקבלת טיפול רפואי. הנאשם הבחין במתלונן, דר' הייסאם זיידאני, אשר ישב ושוחח עם רופא אחר בענייני עבודה. הנאשם החל לצעוק והתבקש על-ידי המתלונן להמתין עד לסיום ההתייעצות. הנאשם החל לקלל את המתלונן תוך שימוש בביטויים עולבים.

המתלונן קם ממקומו והחל ללכת, הנאשם אחז בזוג מספריים שהיו קשורים לעגלת טיפולים והשליכם לעבר המתלונן. המספריים לא פגעו במתלונן.

המתלונן ניגש לדלפק הראשי על-מנת לקרוא לאנשי הביטחון, הנאשם דלק בעקבותיו, נכנס מאחורי הדלפק, הרים קלסר שהיה מונח על הדלפק וזרק אותו לעבר ראשו של המתלונן ופגע בלחי ימין.

הנאשם הסתער על המתלונן, תקף אותו, דחף והיכה את פניו באגרוף בלחי שמאל. המתלונן אשר התגונן מפניו, דחף את הנאשם ובעט בו, אולם הנאשם המשיך בתקיפה, נטל בלון חמצן, השליכו לעבר המתלונן, אך לא הצליח לפגוע בו. בהמשך, הפיל נאשם את המתלונן ארצה ובעט בו.

אזרחים ואנשי ביטחון תפסו את הנאשם ומנעו ממנו להמשיך ולתקוף את המתלונן.

כתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלונן חבורה בקרקפת מימין, שריטות בצוואר, רגישות בבית החזה מימין, חבורות ושריטות בבית החזה ובמותן ימין, חבורה בבטן המרכזית ושריטות בידיים.

הצדדים אינם חלוקים לעניין קיומן של ראיות לכאורה, בינהן תיעוד מוסרט של חלק ניכר מהאירוע, גרסת המתלונן, גרסאות עדי ראיה ולכידת הנאשם בחדר המיון.

המאשימה מבקשת את מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח שכן לטענתה קיים יסוד סביר לחשש כי הנאשם יסכן בטחונו של אדם ובטחון הציבור וכי שחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים או לפגיעה בראיות.

מנגד, טען סניגורו כי הנאשם, בן 51, נעדר עבר פלילי. מדובר באדם נורמטיבי אשר תרם רבות לקהילה. הנאשם הדריך נוער בסיכון, ניהל קבוצת כדורגל, ומנהל את יחידת הצופים בעכו. כמו כן קיבל אות גבורה של תנועת הצופים הארצית. הנאשם הגיש תעודות ומכתבי הוקרה בגין פעילותו החברתית ותרומתו לתושבי העיר עכו.

סניגורו של הנאשם טען כי המעשה אכן חמור, אולם מדובר במעידה חד-פעמית, לטענתו תחת השפעה תרופתית. עוד נטען למצבו הרפואי של הנאשם הנמצא לאחר ניתוח ואשר מצריך טיפול מתמיד שלא ניתן לקבלו בין כותלי בית-הסוהר. חלופת מעצר במקרה הנדון יש בה כדי לאיין את המסוכנות.

לנאשם ניתנה ההזדמנות לומר דברו בבית המשפט. לדבריו, היה תחת השפעת תרופות וההתנהגות המתועדת בסרט אינה אופיינית לו כלל. הנאשם תיאר את ההשתלשלות אשר קדמה לתקיפה וכן את מצבו הרפואי שלאחר הניתוח. הנאשם הביע את התנצלותו הכנה.

הנה כי כן, נפסק זה מכבר כי אף אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.