מדינת ישראל נ' בדיר(עציר)

החלטה

רקע

1.לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו. בד בבד עם הבקשה הוגש נגד המשיב כתב אישום אשר מייחס למשיב עבירה של תקיפת קטין על-ידי אחראי (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").

2.על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, המשיב הינו אחיה של המתלוננת, ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום, הוא התגורר עמה בבית המשפחה בכפר קאסם (להלן: "הבית"). בין החודשים אוגוסט 2011 לינואר 2013, במספר רב של הזדמנויות, נהג המשיב להכות את המתלוננת, לקלל אותה ולירוק עליה, כאשר לא סרה למרותו, באשר למקום בילוייה ואופן לבושה. בחודש מרץ 2013, במועד שאינו ידוע במדויק, בבית, על רקע שימוש בטלפון סלולארי, הכה המשיב את המתלוננת בידיה ונשך אותה בכתפה. בתאריך 20.1.13 בשעה 22:15, בבית, צלצל הטלפון הסלולארי של המתלוננת. המשיב חשד שהיא משוחחת עם גבר, ולכן דרש לבדוק עם מי היא משוחחת. המתלוננת סירבה לתת למשיב את הטלפון הסלולארי והחביאה אותו בתוך הארון. בהמשך לכך, ירק המשיב על פניה של המתלוננת, לקח ממנה את המכשיר הסלולארי, הכה אותה באמצעות אגרופיו בפניה, בצווארה ובראשה, משך בשערה, נשך אותה, ניסה לחנוק אותה והכה אותה באמצעות שרשרת ברזל המשמשת לנעילת הארון. המתלוננת ניסתה לברוח מהבית, אך המשיב נעל את הבית והמשיך לרדוף אחרי המתלוננת ברחבי הבית ולהכותה. כתוצאה מכך, נגרמו למתלוננת המטומות מתחת לעיניה, בשפה וברגלה, נפיחות במצח, שריטה באף, שריטה בזרוע שמאל, פצע פתוח באמה ביד שמאל ופצע פתוח בגב כף יד שמאל.

3.ההגנה הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

תסקיר שירות המבחן

4.בעניינו של המשיב נתקבל תסקיר מאת שירות המבחן. על-פי התסקיר, המשיב הינו בן 23, רווק, הינו הבן הרביעי במשפחתו מבין שמונה ילדים. אביו ואחיו מעורבים אף הם בפלילים ומוכרים לשירות המבחן. אביו של המשיב ריצה בעבר עונש מאסר, ואילו אחיו הבכור מרצה כעת עונש מאסר. בשיחה עם שירות המבחן, תיאר המשיב אורח חיים הממוקד בעבודה, תוך מחויבות לסייע כלכלית למשפחתו. המשיב שלל מעורבות פלילית ונמנע מלהתייחס באופן ענייני לכתבי האישום הנוספים העומדים כנגדו, תוך שהוא תולה את התנהלותו בהם בצריכה מופרזת של אלכוהול בעבר.

בהתייחס למערכת היחסים עם אחותו, המתלוננת, הסביר המשיב כי הוא מחויב לשמור על הערכים והנורמות של המשפחה. כן, הסביר המשיב כי תפס את התנהגותה של המתלוננת כחריגה וכפוגעת בכבוד משפחתו. המשיב תיאר עימותים אלימים הדדיים בינו לבין המתלוננת, אך נמנע מלהתייחס לפגיעה פיזית בה.

שירות המבחן שוחח אף עם הוריו של המשיב, ששללו התנהלות אלימה מתמשכת של המשיב כלפי המתלוננת, והוסיפו כי הם אוסרים על ילדיהם להשתמש באלימות. לצד זאת, ניכרה הזדהות של ההורים עם תפיסתו של המשיב, לפיה הבעייתיות ממוקדת בהתנהגותה של המתלוננת. שירות המבחן התרשם כי ההורים מגוננים על המשיב, ואינם מודעים למצבה הפגיע של המתלוננת.

שירות המבחן ציין שהתרשם כי המשיב גדל במסגרת משפחתית בעייתית ולא יציבה, נעדר מערכות תמיכה משמעותיות, מתקשה להסתגל למסגרות, מעורב בפלילים ועורך שימוש בעייתי באלכוהול. כן, התרשם כי ניכרת עמדה מאשימה ותוקפנית כלפי המתלוננת, תוך שהוא מנוהל על-ידי מחויבות לנורמות משפחתיות, אינו ער לקשיים בצרכיה של המתלוננת ומקבל חיזוק לעמדותיו מהוריו. לאור זאת, העריך שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות הפגיעה במתלוננת וכי בנסיבות אלו, אין מקום לשקול שחרורו של המשיב לביתו או לקרבת מקום. כמו כן, הוריו של המשיב לא הציגו מפקחים מתאימים בפני שירות המבחן, ועל כן לא היה בידי שירות המבחן להמליץ על שחרורו של המשיב ממעצר.

טיעוני הצדדים

5.לטענת ב"כ המבקשת, המתמחה נועה חסיד, התסקיר שהתקבל בעניינו של המשיב הינו שלילי ביותר. לטענת המבקשת, מתוך התסקיר עולה שלא רק שהמשיב מכחיש אלימות כלפי המתלוננת, אלא הוא אף מטיל את האשמה עליה. כן עולה מתוך התסקיר כי הוריו של המשיב שוללים התנהגות אלימה מצדו של המשיב, מזדהים עם תפיסתו וסוברים כי הבת, שהינה קטינה, היא הבעייתית. המאשימה טענה כי אין חלופת מעצר שתאיין את המסוכנות של המשיב, שהינו אדם שמפעיל אלימות ולא מגלה חרטה ומשקף תפיסת עולם אלימה. המבקשת עתרה לעצור את המשיב עד תום ההליכים בעניינו.

6.לטענת ב"כ המשיב, עו"ד שרון חזות, הוא תמים דעות עם עמדתה של המבקשת, לפיה קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך בבואו של בית-המשפט לשקול מעצרו או שחרורו של אדם, עליו לשקול עוצמת ראיות. ב"כ המשיב טען כי התסקיר הינו קצר ואינפורמטיבי וכי עולה ממנו ההפנמה וההודאה של המשיב במעשה מיום 20.1.13, בגינו נעצר. לטענת ב"כ המשיב, אחותו של המשיב מוכנה להוות חלופת מעצר למשיב. היא מתגוררת בכפר ברע, נשואה, לא עובדת, מבינה את ההשלכות של תפקוד כמפקחת. ב"כ המשיב עתר לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הרמטית, קרי למעצר בית מלא.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה ועילת מעצר

7.ביום 7.2.13 הסכים בא-כוחו דאז של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ללא הסתייגות. לפיכך, מובן הדבר שבשלב זה, לאחר קבלת התסקיר, אין מקום לשוב ולדון בסוגיית הראיות לכאורה. חילופי ייצוג אינם מצדיקים חזרה מעמדה שהציגה ההגנה. מכאן, שעל הדיון להתקיים בנושא חלופת המעצר.

חלופת מעצר

8.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את תסקיר שירות המבחן, סבורני כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר. מעשי האלימות, אשר ביצע המשיב לכאורה כלפי המתלוננת, מצביעים על מסוכנות ממשית. תסקיר שירות המבחן מצביע על ליקוי בתפיסת עולמו של המשיב, כאשר המשיב משליך את האחריות למעשים על המתלוננת ועל התנהגותה. כך גם סבורים הוריו של המשיב. המשיב אמנם נעדר עבר פלילי, ואולם מתנהלים בעניינו שני תיקים נוספים בעבירות רכוש. בנסיבות אלה, ולאור עמדותיו הנוקשות של המשיב ושל בני משפחתו בכל הנוגע לנושא האלימות כלפי המתלוננת, ואף לאור התרשמות שירות המבחן בדבר שימוש בעייתי באלכוהול מצד המשיב, איני סבור כי ניתן ליתן במשיב אמון שיקפיד וישמור על תנאי השחרור. שירות המבחן אינו ממליץ על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, ובנסיבות העניין דעתי כדעת שירות המבחן.

9.ההגנה ביקשה להציע חלופת מעצר אחרת, אשר לא הוצעה לשירות המבחן, אך לא שוכנעתי כי יש מקום לעשות כן. ראשית, הקושי בשחרורו של המשיב נוגע למשיב עצמו, ולא רק לחלופה. שנית, היה על ההגנה להציע חלופה זו אף לשירות המבחן, ואין מקום להציע חלופות מעצר לשיעורין בפני שירות המבחן, כך שלאחר שנפסלת חלופה מסוימת, מתבקשת בחינת חלופות אחרות.

10.אשר על-כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו.