מדינת ישראל נ' בדיר ואח'

פסק דין בענין הנאשמים 1, 2 ו-4

הנאשם 1, עבדול עזיז בן עיסא בדיר, יליד 1978, הנאשם 2, עזמי בן מחמוד בדיר, יליד 1964, והנאשם 4, אחמד בן עלי סרסור, יליד 1981, (להלן - הנאשמים) הודו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בשנית, המייחס להם עבירות של מתן תעודה כוזבת לפי סעיף 281 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן- החוק): לנאשם 1 – עבירה אחת, לנאשם 2 - ארבע עבירות, ולנאשם 4 – שלוש עבירות, וכן מייחס לנאשמים 2 ו-4 עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

לפי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן בשנית, בתקופה הרלוונטית עבדו הנאשמים במרפאת ש.ר.ד שרות רפואי דחוף בע"מ בכפר קאסם (להלן - המרפאה): הנאשם 1 - כרופא, והנאשמים 2 ו-4 - כאחים.

המרפאה סיפקה שירותים רפואיים 24 שעות ביממה, ובכל משמרת עבדו רופא ולצידו אח או שניים. המרפאה בבעלות אחד, מוראד עאמר (להלן: בעל המרפאה).

לפי האישום הראשון (כנגד הנאשמים 2 ו-4 ואחרים), עובר לחודש אוגוסט 2008 בעל המרפאה עם הנאשמים 2 ו-4 ועם שלושה אחרים - שני רופאים ואח – המואשמים עימם, קשרו קשר להונות את רשויות הצבא בכך שיספקו לחיילים בריאים באופן שיטתי וגורף תעודות מחלה כוזבות, תמורת 100 ₪ לתעודה, במטרה להגדיל את רווחי המרפאה.

במסגרת הקשר נהג הנאשם 2 לתת תעודות מחלה כוזבות לחיילים שלא התייצבו כלל במרפאה ומבלי שנבדקו. נאשם 2 חתם על גבי תעודות המחלה הכוזבות בשמו של רופא אחר - בידיעתו, באישורו ובהרשאתו של אותו רופא.

לפי האישום השני (כנגד הנאשם 2 ואחר), ביום 6.8.08 בסמוך לשעה 15:00 נבדקו יוני ואדם - שני חיילים ששמשו כסוכנים משטרתיים – על ידי רופא צבאי ונמצאו בריאים. בהמשך היום בסמוך לשעה 19:30, נבדקו יוני ואדם במרפאה על ידי הנאשם 1, שילמו 100 ₪ כל אחד וקיבלו תעודות מחלה כוזבות עם המלצה לשלושה ימי מחלה.

בהמשך פנה יוני אל הנאשם 2 ואמר לו כי יש לו חבר חולה שמפחד לבוא למרפאה. לבקשת הנאשם 2 מסר לו יוני את פרטי חברו – נסימי - והנאשם 2 רשם בכזב על גבי תעודה כי ביום 6.8.08 בשעה 20:30 נבדק נסימי במרפאה, נמדד לו דופק, והוא אובחן כסובל מאודם ניכר בלוע. הנאשם 2 הטביע על התעודה חותמת הנושאת את שמו של אחד מרופאי המרפאה והוסיף עליה חתימה הנחזית להיות חתימת הרופא, בהרשאתו של הלה. הנאשם 2 מסר את התעודה ליוני ודרש תמורתה סך של 130 ₪, אותו שילם יוני. הנאשם 2 שלשל לכיסו 30 ₪ והפקיד 100 ₪ בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה.

לפי האישום השלישי (כנגד הנאשמים 1, 2 ו-4 ואחר), בתאריך 9.8.08 בסמוך לשעה 24:00, הגיע יוני למרפאה ואמר לנאשם 4 כי אינו חולה, אך אין לו כח לשוב לצבא, וביקש שירשום בתעודת המחלה מה שיחפוץ. הנאשם 4 רשם בכזב על גבי התעודה כי בדק את יוני ולקח ממנו מדדים. בהמשך הנאשם 1 נכנס לחדר, בדק את יוני ואמר לו שהוא בריא. יוני הסביר לנאשם 1 כי אינו חולה, אבל אין לו כח לשוב לצבא הואיל ופלוגתו עולה לעזה, וביקשוֹ לעשות מחווה עבורו. הנאשם 1 הסכים ורשם בכזב על גבי התעודה כי בתאריך 10.8.08 בדק את יוני וכי אבחנוֹ כסובל מאודם בגרון, והמליץ על יומיים מנוחה. הנאשם 1 מסר את התעודה הכוזבת ליוני, ששילם תמורתה סך של 100 ₪, שהופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה.

בהמשך פנה יוני אל הנאשם 2 ושאל אם ניתן לקבל תעודת מחלה גם עבור חברו נסימי. בתחילה השיב הנאשם 2 בשלילה, אך לאחר ששב יוני על שאלתו בנוכחות הנאשם 4, הסכים הנאשם 2. יוני מסר לנאשם 4 את פרטי נסימי, והנאשם 4 רשם בכזב על גבי התעודה כי ביום 10.9.08 נבדק נסימי, נלקחו ממנו מדדים, הוא אובחן כסובל מכאבי בטן, שלשולים והקאות, וזקוק לשלושה ימי מחלה. הנאשם 2 קרא את מה שכתב הנאשם 4, הטביע על התעודה חותמת הנושאת את שמו של רופא מהמרפאה והוסיף עליה חתימה הנחזית להיות חתימת הרופא – בהרשאתו. הנאשמים 2 ו-4 מסרו ליוני את תעודת המחלה הכוזבת על שם נסימי, ויוני שילם עבורה סך של 100 ₪, שהופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה.

בהמשכו של האישום השלישי (בענין הנאשם 1) ובאישום הרביעי (כנגד הנאשם 2), ביום 1.9.08 בסמוך לשעה 19:30 הגיעו גלעד ואדם – שני חיילים ששמשו כסוכנים משטרתיים - למרפאה, ואמרו לנאשם 2 כי הם חשים בטוב. הנאשם 2, מבלי שבדקם, רשם בכזב על גבי התעודות כי באותו יום בשעה 20:00 נלקחו מהם מדדים וכי הם סובלים מכאבי גב, והורה לגלעד ולאדם לומר לנאשם 1 כי הם סובלים מכאבי גב הואיל ואף בדיקה לא יכולה לשלול זאת.

הנאשם 1 נכנס לחדר ואדם הצהיר בפניו כי הוא וגלעד רוצים גימלים כי לא בא להם לחזור לצבא. הנאשם 1 רשם בכזב על גבי התעודה כי בדק את גלעד ואדם וכי אבחנם כבעלי רגישות בגב התחתון והמליץ על שלושה ימי מנוחה. הנאשם 1 מסר את התעודות הכוזבות לידי גלעד ואדם, ששילמו בעבורן 100 ₪ כל אחד, סכום שהופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה.

האישומים החמישי עד השמיני לא מיוחסים לנאשמים.

לפי האישום התשיעי (כנגד הנאשמים 2 ו-4 ואחר), ביום 25.8.08 בסמוך לשעה 19:30, הגיע למרפאה יוני, שהופנה על ידי הנאשם 2 לחדר בדיקה. יוני שאל את הנאשם 2 אם ניתן לקבל תעודת מחלה גם עבור חברוֹ נסימי, למרות שאינו נמצא במרפאה. הנאשם 2 לא השיב תחילה ויצא מהחדר, אך בהמשך שב ושאל את יוני אם הוא רוצה תעודה גם עבור נסימי ואמר לו שהיא תעלה 50 ₪ נוספים הואיל ונדרש "לעשות תרגיל". הנאשם 2 קיבל מיוני את פרטיו של נסימי, יצא מהחדר ורשם בכזב על גבי תעודה כי ביום 25.8.08 נבדק נסימי, נלקחו ממנו מדדים, והוא סובל מכאבי גב וזקוק לשלושה ימי מחלה. הנאשם 2 הטביע על גבי התעודה חותמת הנושאת את שמו של רופא מהמרפאה, הוסיף על גביה חתימה הנחזית להיות חתימתו של אותו רופא – בהרשאתו, ומסר את התעודה ליוני, בתמורה לסך של 150 ₪ ששילם יוני ושהופקדו בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה.

הנאשם 4 בדק את יוני בחדר המרפאה. יוני אמר לנאשם 4 כי אין לו כלום ושאלוֹ מה להגיד לרופא. הנאשם 4 הורה ליוני להגיד שסובל משלשולים ומהקאות ורשם בכזב על גבי התעודה כי יוני מתלונן על כאבי בטן, שלשולים ובחילות. משנכנס לחדר אחד מרופאי המרפאה – ד"ר ריחאן טהא, שאינו מואשם בפרשה – אמר לו יוני כי הוא סובל משלשולים ומהקאות, ואותו רופא בדקוֹ ונתן לו תעודת מחלה ובה המלצה על שלושה ימי מנוחה. בתמורה לבדיקה שילם יוני של 100 ₪ שהופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה.

לפי האישום העשירי (כנגד הנאשם 4), ביום 25.8.08 בסמוך לשעה 19:30, הגיע גלעד למרפאה לבדיקה ואמר לנאשם 4 כי אין לו כלום. הנאשם 4 רשם בכזב על גבי התעודה כי לקח מגלעד מדדים וכי הלה מתלונן על כאבי גב תחתון והורה לגלעד לומר לרופא כי הוא סובל מכאבי גב תחתון. גלעד אמר כן לרופא המרפאה, ד"ר טהא, והלה רשם על גבי התעודה כי הוא סובל מכאבי גב במישוש והמליץ על מעקב רופא ושלושה ימי מנוחה. בתמורה לבדיקה שילם גלעד סך של 100 ₪, שהופקד בקופת המרפאה עבור בעל המרפאה.

במעשיהם אלו, קשרו הנאשמים 2 ו-4 עם אחרים קשר לפשע ושלושת הנאשמים רשמו תעודות כוזבות שעשויות היו להשפיע על זכויותיו בצבא של אדם.

בדיון מיום 17.6.10 הוצג הסדר טיעון חלקי לגבי הנאשמים 2 ו-4, בגדרו יודו בכתב האישום המתוקן בשנית, יוגשו תסקירים, והמאשימה תטען ללא הגבלה.

בדיון מיום 28.6.10 הוצג הסדר טיעון גם לגבי הנאשם 1, במסגרתו יודה בכתב האישום המתוקן בשנית, יוגש תסקיר, והצדדים התחייבו לקבל המלצת התסקיר, אם ימליץ על אי הרשעה.

עוד הוסכם בין הצדדים כי הנאשמים לא הפיקו מן העבירות טובת הנאה כספית.