מדינת ישראל נ' בדוסה מרדכי

גזר דין

בתיק זה הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בלא רישיון נהיגה, ועבירה נלווית של נהיגה ברכב בלא ביטוח.

מתברר כי למרות שמעולם לא קיבל רשיון נהיגה נמצא הנאשם נוהג ברכב פרטי ביום 29.6.12 בשעה 3:30 לפנות בוקר ליד מועדון "אבאלון" בנהריה

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה, קנס ועונשים נלווים.

הסניגור ביקש להקל עם הנאשם, הפנה לדברי הנאשם כי מדובר ב"כמה מטרים" לעברו הנקי ולהתנהגות נורמטיבית בדרך כלל. הסנגור תיאר מצבו המשפחתי של הנאשם, לרבות בעיות רפואיות משפחתיות וטען כי יש להסתפק בעונש מאסר מותנה דוגמת מקרים אחרים אשר בעניינם הוגשה פסיקה על ידו.

אינני יכול לקבל כי מי שאינו מורשה בנהיגה ולא הוכשר לכך נוטל לעצמו את החירות לנהוג ברכב, פעולה שכרוכה בסיכון ומצריכה מיומנות. חומרת העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, הסכנה הרבה הטמונה בנהיגה ברכב על ידי אנשים שהינם בלתי מורשים, זאת בנוסף להיות עבירה זו לצערי נפוצה, מחייבים אותי להעדיף את האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים מעל פני האינטרס האישי של הנאשם.

ככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג של אדם ינוע העונש הראוי במתחם שבין מאסר שכולו מותנה למאסר שחלקו יהיה בפועל, לתקופה קצרה, אותה ניתן לרצות בעבודות שירות.

במקרה דנן מדובר בנהיגה של ממש בכביש ציבורי הנסיבות כפי שעולות מהדוח אינן מתיישבות עם טענת הנאשם בדבר נסיעה של "כמה מטרים". השוטר הבחין ברכב מגיע לכיכר וחוזר לאחור כשהבחין בביקורת המשטרתית, נסע אחריו ועצר אותו בהמשך. הנאשם לא הסביר ולא הביא עדות כלשהי כיצד הגיע למקום אשר אינו נמצא בקרבת מקום מגוריו.

הסנגור הפנה לפסיקה במקרים אחרים בהם לא נגזר עונש מאסר על נהג בלתי מורשה. אכן בעניין זה קיימים פסקי דין רבים מספור, הן לחומרא והן לקולא, ואין בענישה במקרה ספציפי כדי להצביע על הענישה המקובלת או הראויה. כך בעפ"ת 17359-07-12 סולמן אבו דחל נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט המחוזי במחוז המרכז: "נראה לי כי ריבוי עבירות נהיגה בידי בלתי מורשים, ריבוי עבירות נהיגה בעת פסילה על ידי בלתי מורשים, מחייב העלאת רף הענישה למאסר בפועל (ולא בעבודות שירות) כבר מביצוע עבירת נהיגה ראשונה על ידי בלתי מורשה". באופן דומה קבע בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 271-05-13 תובה תובה נ' מדינת ישראל כי הנאשם "ביצע עבירה חמורה שמזה זמן רב הפסיקה להיות נדירה ומצומצמת. עבירה זו הפכה לתופעה לא נדירה ומכת שורשים בקרב רבים ועל כן חובה על בית המשפט לתרום תרומתו בצמצומה", ודחה ערעור על גזר דין הכולל עונש של 30 ימי מאסר, תוך שהוא מפנה לפסק דין אחר (52459-11-10 גורביץ נ' מדינת ישראל) שם אישר מאסר בפועל לתקופה ממושכת יותר.

הסנגור הפנה בדיון היום לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 15459-05-13 אביאל דיין נ' מדינת ישראל. אכן לכאורה מדובר במקרה שעל פניו נראה חמור יותר, שזכה לעונש קל יותר מאשר בתיקים אחרים. יחד עם זאת, אינני מכיר את כלל נסיבות המקרה ושיקולי בית המשפט המחוזי בתיק זה לעומת תיקים אחרים. מאחר וקיימים פסקי דין סותרים לכאורה, סבורני כי אין לתת לאחד מהם עדיפות על אחר, וחופשי אני לבחור בין פסק הדין בהתאם להשקפתי.

באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם  לא מצאתי כי יש בהן הצדקה להימנעות ממאסר, ואינני מקבל כי קיימות נסיבות המצדיקות נהיגה בידי בלתי מורשה. יחד עם זאת, סבורני כי במקרה דנן ניתן להמנע מעונש של מאסר מאחורי סורג ובריח וניתן להסתפק בעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות. כמו כן, לאור פסק הדין בעניין דיין הנ"ל, ראיתי לנכון לקצר במידת מה את תקופת עבודות השירות לעומת תיקים אחרים.

לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

*21 ימי מאסר בפועל.

 עונש מאסר זה ירוצה בעבודות שירות, בבית אבות "עד 120", כמפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 1.7.13.