מדינת ישראל נ' בדוי(עציר)

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות הסגת גבול פלילית, גניבה, איומים, והחזקת כלי פריצה.

עפ"י העובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 02/6/2010 בשעה מוקדמת בבוקר הסיג הנאשם את גבולו של מפעל המצוי באזור תעשייה תוך שהוא מחזיק כלי פריצה אשר באמצעותם חתך וגנב מספר כבלים חשמליים. עפ"י הנטען בכתב האישום, ערך הגניבה הינו 10,000 ₪ עד 20,000 ₪.

עוד נטען כי שומרי המקום הזעיקו את המשטרה לאחר שהבחינו בנאשם ואז פנה אליהם הנאשם תוך שהוא מאיים עליהם בפגיעה בגופם.

2.הסניגור מאשר קיומן של ראיות לכאורה ככל שמדובר על האירוע כמקשה אחת, אם כי לצד דבריו אלו העלה הסתייגויות מראיות שונות.

3.עיינתי בתיק החקירה ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום וכן לעובדות המפורטות בו למעט שווי הגניבה. לעניין זה מסכימה אני עם המשיב כי כל שיש בתיק הינו הערכה כללית של מי מהמפעל. הערכה זו שונה מהערכה המופיעה בכתב האישום ואין כל דבר מעבר לכך היכול להצביע על השווי.

יחד עם זאת, בהקשר להיקף הגניבה, בבחינת העובדה כי מדובר במספר כלים חשמליים, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה, שכן מס' כבלי חשמל נמצאו לצידו של המשיב על פי דוח הפעולה. אחיו של המשיב, האשם, מאשר בחקירתו כי המשיב קרא לו על מנת שיסייע בידיו לאסוף את כבלי הנחושת. משמע, מדובר היה לא בכבל אחד אלא בכמות ו/או באורך כבלים המחייבים עזרה של אדם נוסף על מנת לשאת אותם.

באשר להסגת הגבול הפלילית, אכן מתעוררת שאלה באשר להכנסת מלוא גופו של המשיב לתוך המפעל או שמא ניתן היה להוציא את הכבלים ולחתוך אותם כאשר המשיב נמצא מחוץ לגדר והוא הכניס ידיו לצורך זה. עיינתי בחוק סדר הדין הפלילי בסעיף 447(א)(1) ונחה דעתי כי אין לשאלה זו משקל באשר לעצם ביצוע העבירה, יכול ובאשר לעוצמתה.

4.נוכח כל האמור לעיל, נחה דעתי באשר לקיומן של ראיות לכאורה. מתעוררת שאלת עילת המעצר, שכן מדובר בעבירות רכוש ואיומים. עיינתי בעברו הפלילי של הנאשם. לנאשם הרשעות רבות בעבירות סמים, רכוש ואלימות ועוד מספר עבירות בתחומים נוספים. העבירות נפרסות משנת 1984 ועד עתה. כנגד המשיב קיים מאסר מותנה בגז"ד מיום 26/10/08. העבירות בהן הורשע במסגרת אותו הליך כוללות איומים, גניבה וכן עבירות על פקודת הסמים והתעבורה.

נוכח האמור לעיל, נחה דעתי כי קיימת עילת מעצר בגין מסוכנות.

הסניגור טען באשר לעילת מעצר תוך התייחסות להלכת רוסלאן של בית המשפט העליון. עיון בעברו של המשיב מעורר את שאלת אורך חייו ותכיפות המעשים בהם הורשע שיש בהם כדי סיכון הציבור בין אם בעבירות רכוש ובין אם בעבירות אחרות. נוכח עברו המכביד לעניין זה, הנני קובעת כי חלה עילת המסוכנות וקיימת עילת מעצר.

5.לצד קיומה של עילת מעצר על ביהמ"ש לבחון שאלת חלופת מעצר.

המשיב הציע חלופת מעצר הכוללת שחרורו בתנאים תחת פיקוח אשתו ובנו. פיקוח מסוג זה בשים לב לעברו של המשיב, מחייב בדיקה מעמיקה יותר מאשר התרשמות ביהמ"ש מן המפקחים באולם. לעניין זה אצביע על העובדה כי מדובר בפיקוח של בני משפחתו הגרים עמו ובכלל זה, בנו אשר ביניהם שוררים יחסים אב ובן.

6.נוכח האמור לעיל, הנני מורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב אשר יבחן בין היתר את חלופת המעצר המוצעת על ידו.

7.נקבע לדיון לאחר קבלת תסקיר מעצר ליום 08/7/2010 שעה 09:30.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לשירות המבחן.

הנני מורה על מעצרו של המשיב עד החלטה סופית בבקשת המעצר עד תום ההליכים.

המזכירות תזמן את המשיב באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום ה' תמוז תש"ע, 17/06/2010 במעמד הנוכחים.

שושנה פיינסוד-כהן, שופטת