מדינת ישראל נ' בדארנה(אסיר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע בתיק זה, על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי ציות להוראת שוטר, נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף ונהיגה כאשר רישיון הרכב פקע מעל שישה חודשים וכן נהיגה כאשר רישיון הנהיגה פקע מעל 6 חודשים. רישיונו של הנאשם פקע עוד בשנת 1997.

2.ב"כ המאשימה עתר לעונשים הבאים: מאסר בפועל, הפעלת המאסר על תנאי בתיק 46216-02-10, פסילה בפועל, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות.

3.הסנגור המלומד מיקד את טיעוניו לעניין תחולת המאסר על תנאי במקרה דנן, וביקש שלא להחמיר עם הנאשם ולהשית עליו עונש מותנה או עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות.

4.האם המאסר על תנאי בתיק 46216-02-10 הינו בר הפעלה במקרה שלפנינו?

א.ביום 24.10.10 הורשע הנאשם על פי הודאתו בת"פ 46216-02-10 בבית משפט השלום בעכו, אשר כלל שני אישומים.

אישום ראשון - בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, איסור לנהוג ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף, נהיגה בקלות ראש וברשלנות, סיכון חיי אדם וקיפוח זכות הזולת.

ב.אישום שני – בעבירות של היזק בזדון, איומים, החזקת מכשירי פריצה, נהיגה בפסילה, איסור לנהוג ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף.

ג.במסגרת גזר הדין הושתו על הנאשם העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, החל מיום מעצרו – 20/2/10.

ב.מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור מהכלא, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זאת עבירה של נהיגה בזמן פסילה ואיומים, ויורשע עליה בדין (להלן:"התנאי הראשון").

ג.מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור מהכלא, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זאת עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה או עבירה של היזק בזדון, ויורשע עליה בדין (להלן:"התנאי השני").

ד.פסילה מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה וזאת לתקופה של 24 חודשים.

ה.פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה על תנאי למשך שנתיים מיום השחרור מהכלא והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא תעודת ביטוח, נהיגה בקלות ראש, נהיגה תוך כדי סיכון חיי אדם ו/או קיפוח זכות הזולת, עבירות לפי תקנות 21 לתקנות התעבורה.  

ו.קנס בסך של 1,500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

5.כעת כאמור מבקשת המאשימה מבית המשפט, להפעיל את העונשים המותנים אשר הושתו על הנאשם בת"פ 46216-02-10 מלבד השתת עונשים בגין העבירה נשוא כתב אישום זה.

הסנגור המלומד העלה טענה בדבר תחולת התנאים אשר ביקשה המאשימה להפעיל.

לטענת הסנגור, התנאי הראשון שהושת על הנאשם בת"פ 46216-02-10 אינו בר הפעלה, כיוון שעל פי ניסוחו, רק במידה והנאשם היה עובר "עבירה של נהיגה בזמן פסילה ואיומים" יחד, ניתן היה להפעיל את התנאי הראשון בגזר הדין.

באשר לתנאי השני שהושת על הנאשם טען הסנגור כי מתעורר ספק באשר לפרשנות "נהיגה ללא רישיון נהיגה", האם הכוונה לאי החזקת רישיון פיסית ברשותו של הנאשם או שמא נהיגה ללא רישיון מחמת שפקע. לפיכך טען הסנגור כי ספק זה צריך לפעול לטובת הנאשם.

הסנגור המלומד פירט לבית המשפט פסיקה בנושא התומכת בגישתו, כי במידה וקיימות שתי פרשנויות סבירות, על בית המשפט לבכר בפרשנות המטיבה עם הנאשם.