מדינת ישראל נ' באשא

בפני

שופט דב פולוק

הכרעת - דין

הנאשם הואשם בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין תשל"ז-1977, באיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובהיזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

ע"ת 1, רס"ל פריד זנגורי, גבה את אמרת הנאשם (ת/1). הוא מסר שהנאשם סירב לחתום על עדותו מפני שהכל אינו נכון והכל שקר.

גב' שלי מלול, ע"ת 2, העידה שבעת שהייתה בתפקיד במחסום, הנאשם הציג את תעודת הזהות שלו בפניה בנפנוף והלך. היא המשיכה בעבודתה או אז הבחינה שהוא לידה. היא פנתה אליו והנאשם החל לצעוק. שוטר מג"ב (יותם) הגיע לנאשם והנאשם החל לדחוף את השוטר. אז הגיע עוד שוטר מג"ב (הכלבן) והנאשם הרביץ לו ושבר את משקפיו. הנאשם החל לברוח והשוטרים והכלבה רדפו אחרי הנאשם.

במהלך חקירתה הנגדית של העדה, ב"כ הנאשם הגיש מזכר שנערך על ידי העדה (נ/1. על פי המזכר, בעקבות הצעקות של הנאשם על העדה במחסום, השוטר יותם התקרב לנאשם וביקש ממנו להתלוות אליו. הנאשם החל לדחוף את יותם ואז לתוקפו באגרופים. הכלבן ניסה גם לעזור ליותם ולהשתלט על הנאשם אך ללא הועיל. לאחר מכן, היא הבחינה ביותם ובכלבן רודפים אחרי הנאשם.

גם הובהר, בעת החקירה הנגדית, שהנאשם לא תקף את העדה פיזית. כן העידה, שלמרות הנימה המאיימת של צעקות הנאשם עליה, אינה מסוגלת להעיד על איום ספציפי של הנאשם כלפיה. יחד עם זאת, הנאשם עשה לה סימן מאיים בעת שהובא לחקירה. בהקשר זה, אקדים ואומר שאיום מסוג זה אינו נכלל בכתב האישום ובית המשפט לא התבקש להתיר תיקון לכתב האישום.

בסיכומיו בכתב, ב"כ הנאשם הדגיש את הסתירות בעדותה של השוטרת, לגבי תקיפת השוטרים. בעדותה בבית המשפט הנאשם דחף את יותם והכה את הכלבן ואילו במזכר שערכה העדה, הנאשם לא רק דחף את יותם אלא גם הכהו כשבמזכר אין ציון של תקיפת הכלבן ושבירת משקפיו.

יותם יהודה בן חיון, ע"ת 2, העיד שהיה בתפקיד במחסום. השוטרת ביקשה מהנאשם להציג תעודת זהות והנאשם הניף את תעודת הזהות ומיד סגר אותה. העד ביקש מהנאשם את תעודת הזהות והשוטרת שאלה את הנאשם "מה הוא עושה פה?" דהיינו, מדוע הוא לא עומד בצד? הנאשם החל לצעוק על השוטרת ש"הוא עומד פה". העד שלא את הנאשם מדוע הוא מדבר בצורה הזאת לשוטרת? בתגובה, הנאשם השיב ש"ככה אני מדבר". העד שראה שהנאשם אינו מוכן לעבור בדיקה כמקובל או להציג את תעודת הזהות בדרך נאותה, הודיע לנאשם שהוא מעוכב וביקש ממנו להתלוות אליו לחיפוש. הנאשם שהחזיק שקית בידו, הכניס את השקית לכיסו והודיע לעד "עכשיו אתה תראה מה אני עושה". הוא דחף את העד לאחור ואז הגיע הכלבן וניסה להרגיע את הנאשם. הנאשם החל לבעוט בכלבה ונתן אגרוף לכלבן בפנים ומשקפי השמש של הכלבן נפלו לרצפה. הנאשם החל לברוח לכיוון ההפוך מהמחסום כשהעד, הכלבן, והכלבה רצים אחרי הנאשם והעד צועק לעבר הנאשם "עצור, עצור". הכלבה הגיעה אל הנאשם והנאשם החל לבעוט בכלבה. או אז הגיע העד והכלבן, הנאשם המשיך לבעוט בכלבה והחל שוב להכות את הכלבן. העד הודיע לנאשם שאם הוא לא מפסיק העד ירסס אותו בתרסיס פלפל. העד ריסס את הנאשם בגז פלפל והנאשם נפל לרצפה. בעת שהכלבן התכופף להרים את הנאשם, נשק ה-M-16 שהיה עליו זז קדימה ופגע בראשו של הנאשם ופצעו. מסביב הייתה התקהלות של כ-30 אנשים שלקחו את הנאשם מידי השוטרים והכניסו לחנות במקום. בעזרת כוחות נוספים הנאשם הוצא מהחנות בחזרה לידי השוטרים. הנאשם סירב לקבל טיפול רפואי מידי כוחות המחסום ופונה באמבולנס, שהוזמן על ידי אחד המתקהלים, לטיפול רפואי בבית חולים הדסה. בעת שהנאשם עלה לאמבולנס הוא צעק איום לעבר העד והכלבן "אני עוד אנקום בכם, אני זוכר את פרצוף שלכם, אתם תמותו עוד הלילה". בדיקת מח"ש קבעה שהעד השתמש בכוח סביר בהתחשב בנסיבת האירוע.

בחקירה נגדית הסביר העד שהוא החל להתערב באירוע ולדרוש את תעודת הזהות של הנאשם, לפני שהנאשם החל לצעוק על השוטרת. הכלבן הגיע רק אחרי שהנאשם דחף את העד. בניגוד לעדותו הראשית, אמר העד שהנאשם נתן סדרה של מכות לכלבן. ב"כ הנאשם אמר לו שהכלבן טען לאגרוף יחיד בלבד והעד השיב שאין לו מה לומר. לעניין המשקפיים, העד אמר שהוא ראה את המשקפיים נופלים לרצפה אחרי המכה אך לא ראה שהמשקפיים נשברו. העד נשאל לגבי המקום בו נפצע הנאשם בראשו על ידי הנשק, כשיש לנאשם פצע ליד עינו. העד השיב שהעין הוא גם חלק מהראש (עמוד 18 לפרוטוקול שורה 22).

ע"ת 3, מר שלומי מזרחי, שמע צעקות. הוא הבחין ביותם מתקרב לנאשם והנאשם דוחף את יותם. יותם אמר לנאשם להיכנס לבודקה לצורך בדיקה והנאשם החל להשתולל ויותם לא הצליח להשתלט עליו. העד התקרב עם הכלבה. אז הנאשם הכה את העד בפניו ושבר את משפי השמש של העד. הנאשם החל לברוח והעד צעק אחרי הנאשם "עצור, עצור". הכלבה שוחררה כדי לעכב את הנאשם והנאשם החל לבעוט בכלבה. בהגיע העד לנאשם, הוא החל להכות ולבעוט בעד. יותם הגיע וריסס גז פלפל על הנאשם. גם שהנאשם היה על הרצפה הוא המשיך להשתולל ולא ניתן היה להשתלט עליו. העד התכופף לתפוס את הכלבה וכלי נשק שהיה עליו החליק קדימה ופגע בנאשם בראשו. אשים שהתקהלו במקום הוציאו את הנאשם מידי השוטרים והכניסוהו לחנות. העד שהרגיש שהוא בסכנת חיים הסיר את הזמם הכלבה. לאחר שהנאשם הוחזר לידי השוטרים והועלה לאמבולנס הוא אמר לעד " אני לא אשכח את הפנים שלך, אני אדאג לזה שתמות עוד היום בלילה".

בחקירה נגדית העד אמר שבעת שהגיע ליד יותם, הנאשם "זרק מכות לכל הכיוונים (עמוד 22 לפרוטוקול שורה 4) אך רק מכה אחת פגעה בעד באותו שלב ושברה את משקפיו. לעניין הפציעות של נאשם גם ליד העין וגם בחלקו האחורי של ראשו, הסביר העד שאחרי ריסוס בגז פלפל הנאשם נפל ארצה ודפק את ראשו על הרצפה (עמוד 23 לפרוטוקול שורה 19).

ב"כ הנאשם הגיש תצלומים בהם רואים שעדשות משקפי השמש נפלו מחוץ למסגרת המשקפיים אך העדות נראות שלמות (נ/2).

באמרת הנאשם (ת/1) עליה סרב הנאשם לחתום, הוא אמר שהשוטרת ביקשה ממנו למסור לה את תעודת הזהות והוא נתן לה את התעודה. כעבור מספר דקות השוטרת שאלה אותו בצעקות מדוע הוא עומד כאן? השוטר הגיע ואמר לו "אני אלמד אותך" והחל להכניסו לקונטיינר ליד המחסום. הכלבן הגיע ופירק את הזמם מפי הכלבה. הנאשם ניסה להרחיק את הכלבן או אז קיבל מכה בעין מהנשק של הכלבן וחיילים ריססו את הנאשם בגז פלפל. הנאשם אמר שהוא ניסה לברוח כי החלו להכותו.

הנאשם בחר להעיד. לדבריו, הוא מסר את תעודת הזהות לשוטרת ועמד במקום עד שהשוטרת תסיים לבדוק את התעודה. פתאום השוטרת צעקה עליו "מה אתה עושה כאן?" והנאשם השיב שהוא ממתין לקבל את תעודת הזהות בחזרה. שוטר קרא לו "בוא אני אראה לך" והנאשם התקרב אליו. השוטר קפץ על הנאשם, החזיק אותו מהראש וניסה להכניסו לקונטיינר. הגיע חייל עם כלבה והתחיל להוריד את הזמם מהכלבה. הנאשם פחד מהכלבה וניסה להתחמק ממנה. הם (השוטרים) "נתנו (לנאשם) מכה בעין" (עמוד 27 לפרוטוקול שורה 25), הנאשם ברח כשהכלבה רצה אחריו ללא זמם לפיה והחיילים רצים אחרי הכלבה. החייל נתן לנאשם מכה בידו השמאלית וחייל אחר ריסס את הנאשם בגז פלפל. הכלבן נתן לנאשם מכה בראש עם אקדח והנאשם נפצע והתעלף. אנשים ניסו לעזור לו והכניסוהו לחנות ולאחר מכן הוא הוסע לבית החולים באמבולנס.

ע"ה 2, מר סאמר אחמד טוויל, העיד שבעת שהיה בדרך למחסום הוא ראה את הנאשם יוצא מהמחסום בריצה כשכלב נובח רודף אחריו. חייל תפס את הנאשם ונתן לו מכה ביד. חייל אחר התיז עליו פלפל ואילו חייל אחר נתן לנאשם מכה בראש עם הרובה שלו.

בחקירה נגדית אמר העד שבעת שהנאשם רץ מהמחסום, עוד בטרם הבחין בשוטרים תופס ומכה את הנאשם בידו, בעינו ובראשו, הפנים של הנאשם "היו מלאים עם דם (עמוד 34 לפרוטוקול שורות 1 – 8). העד אמר שהוא מכיר את הנאשם מהכפר. הוא נשאל מדוע לא סיפר את מה שראה במח"ש והשיב "לא יודע" (כנ"ל, שורה 30).

ע"ה 3, מר טלאל חליל, אמר שבעת ששתה קפה במרחק של 50 – 80 מטר מהמחסום הבחין בחיילים תוקפים את הנאשם, מתיזים עליו גז פלפל ונותנים מכה עם רובה בראשו של הנאשם. העד מסר שהכלבה הייתה במקום, קודם ללא זמם, אחר כך חייל שם את הזמם ובשלב מסויים שוב הוריד את הזמם.

בחקירה נגדית אמר שיש סרטי וידיאו של האירוע. התובעת שאלה מדוע לא רואים את הכלבה או שמכים את הנאשם בסרטון והעד השיב שהוא לא הספיק לצלם קטעים אלה. מעדותו של העד עולה שהוא פנה בעבר למח"ש בעניין בו היה מעורב (עמוד 37 לפרוטוקול שורות 5 – 10). הוא נשאל מדוע פנה למח"ש בעניינו של הנאשם והשיב "אנחנו הערבים לא מכירים הדברים האלה" (כנ"ל, שורה 12). גם עד זה אמר שהוא מכיר את הנאשם מהכפר.