מדינת ישראל נ' אתר

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אשמה לפיו ביום 3.12.08 בשעה 10:35 ברחוב ההסתדרות במפרץ חיפה נהג ברכבו בעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון הנייד שלו באמצעות הדיבורית – עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961.

בשלב ההקראה כפר הנאשם באישום וטען כי קיבל שיחה לדיבורית, לא החזיק בידו טלפון וכי בעת האירוע הציג לשוטר שיחות נכנסות ויוצאות בנייד אך השוטר לא רצה לראות.

מטעם התביעה העיד השוטר רס"מ עוזי סלע, ( להלן: "השוטר") אשר ערך את הדו"ח שהוגש וסומן ת/1. השוטר סיפר כי האירוע התרחש בשדרות ההסתדרות 90 הוא הבחין בנאשם נוהג ברכב מסוג רנו בצבע לבן, אוחז בפלאפון בידו הימנית ומשתמש בו.

השוטר הוסיף כי הנאשם אחז במכשיר קרוב לפניו ולא בצמוד לאוזנו.

השוטר טען כי בעת שצר את הנאשם הסביר לו את העבירה המיוחסת וכי הנאשם בתחילה אמר כי הוא לא דיבר בטלפון אלא רק הסתכל מה השעה ואח"כ נטל ממנו את הדו"ח מחק את מה שרשם וכתב כי קיבל שיחה לטלפון הקבוע ברכב וכי בעת שנעצר שמע אותו השוטר מדבר בדיבורית הקבועה ברכב. השוטר התייחס לכך וטען כי הדבר לא היה ולא נברא.

בחקירתו הנגדית העיד השוטר כי את פרטי האירוע זוכר רק על פי הנרשם בת/1, לא זכור לו כי הנאשם ביקש ממנו שיביט בנייד על מנת לראות את השיחות הנכנסות והיוצאות, אם אכן היה הדבר מתרחש הוא היה רושם זאת תחת נסיבות המקרה וכי לא ביקש מיוזמתו לראות את הטלפון הנייד של הנאשם מאחר וראה אותו מדבר בנייד ואינו צריך מעבר כדי לוודא זאת.

לשאלת הנאשם מדוע לא ציין כי יש לו דיבורית קבועה ברכב השיב השוטר כי אין חובה לרשום זאת.

הנאשם בחר להעיד וציין יש לו דיבורית קבועה ברכב והציג מסמך המאשר זאת נ/1.

הנאשם העיד כי אכן דיבר בפלאפון אך עשה זאת בדיבורית הקבועה ברכב היות וקיבל שיחה מרופא השיניים, לדבריו השיחה הייתה סביב השתלה שעבר אצלו. הנאשם לא נתן טעם מניח את הדעת מדוע לא הביא את הרופא לעדות וגם לא הביא אישור שדיבר עימו.

הנאשם ציין כי בלוח המחוגים של האוטו ובדיבורית הקבועה ברכב מוצגת לו השעה ועל כן השוטר המציא את שרשם בדו"ח.

בחקירתו הנגדית העיד הנאשם כי ברכבו יש דיבורית קבועה - הוא יכול לחפש בספר הזיכרון בדיבורית הקבועה ואינו יכול לשלוח ס.מ.ס מהדיבורית.

הנאשם ציין כי בעת האירוע אמר לשוטר כי דיבר בדיבורית, מחק את מה שרשם השוטר ורשם את מה שהיה לו לומר, הנאשם הוסיף כי הוא מוכן להביא אישור מחב' הסלולאר לנכונות דבריו וכי לא הביא אישור מאחר שמודה כי נכנסה שיחה.

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים בפני, מעדיף אני את עדותו של השוטר על פני עדות הנאשם. להלן אנמק את קביעתי זו.

בע"פ 4004/98 יוסף ורשבסקי נ' מדינת ישראל קבע כב' השופט ד"ר ע' מודריק כי:

"כך למשל ידוע הביטוי הביקורתי הנשמע כלפי בתי המשפט לתעבורה כאילו השופטים אומרים או נותנים לנאשמים תחושה ולפיה "זה או הנאשם או השוטר". לאמור במצב של עדות הנאשם מול עדות השוטר יינתן משפט הבכורה לעדות השוטר וכאילו מראש אין לנאשם כל סיכוי שדבריו ייאמנו.השופטים לעולם לא יודו כי זוהי גישתם. אולם אני הייתי מציב אותה על אדנים של הגיון. לדידי, עדות השוטר אכן עדיפה מפני שיש לה מעיקרה יתרונות ברורים על פני הנאשם. ... הנהג, לעומתו, הוא צד מעוניין והוא עשוי באורח תת הכרתי "ליפות" את התנהגותו, להכשירה ולהצדיקה בעיניו. שנית, השוטר נהנה מיתרון של התמקצעות וניסיון עבודה. הנהג, גם הנהג המקצועי, אינו עתיר ניסיון באיתור מעשי עבירה. שלישית, והוא עיקר בעיני, השוטר נהנה מיתרון ההתמקדות וריכוז תשומת הלב בנהג ובמעשה העבירה. הנהג, באורח טבעי, אינו מקדיש תשומת לב מיוחדת לאורח הנהיגה שלו ובשעה שמוטחת נגדו טענה בדבר ביצוע עבירה מצדו (מהרות, חציית פס הפרדה, אי ציות לתמרור וכו') עליו לבצע ראיה לאחור (Flash Back) במעשהו ואין לפניו סרט חזותי מוקלט של הנהיגה. היתרון של השוטר.

העובדה כי השוטר אפשר לנאשם למחוק את שרשם ולרשום את תגובתו מחזקת את אמינותו של השוטר ואת העובדה כי נסיבות האירוע התרחשו בהתאם לגרסת השוטר.

טענתו של הנאשם כי פירוט השיחות מחב' סלקום, והאישור כי ברכבו מותקנת דיבורית קבועה ולאור זאת הוא דיבר ממכשיר הדיבורית ולא ממכשיר הטלפון הנייד, כטענת הנאשם, אין בה ממש, יתכן מצב בו הנאשם שוחח במכשיר הדיבורית ובה בעת דיבר גם במכשיר הנייד.

אציין כי גם אם הנאשם לא עשה שימוש בנייד אלא רק החזיק אותו בידו הדבר עדיין מבסס ועונה על יסודות העבירה המיוחסת לנאשם –

תקנה 28 לתקנות התעבורה קובעת: