מדינת ישראל נ' אשר

החלטה

ביום 1.12.2004, נגזר דינו של המבקש, אשר אורן, והוטלו עליו 40 חודשי מאסר, מהם 24 חודשים לריצוי בפועל. כמו כן, נפסל המבקש מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 5 שנים "בתוקף מיום הפקדת רישיון הנהיגה על ידו". אין חולק כי רישיון הנהיגה של המבקש לא הופקד בבית המשפט, הגם שהרישיון נמסר על ידו לקצין משטרה ביום 1.3.2004, בתוקף צו פסילה מנהלי שהוצא בעניינו. בצו הפסילה נאמר כי תוקף הפסילה הינו ל-90 יום.

ב"כ המבקש, עו"ד אילון אורון, טוען כי המבקש היה פסול מלנהוג ממועד הפסילה המנהלית ואילך והוא אינו "אוחז ברישיון נהיגה מזה כ-7 שנים".

הבקשה שלפניי הינה לחשב את תקופת הפסילה שהוטלה על המבקש מיום הפסילה המנהלית, 1.3.2004, הוא היום "בו נלקח ממנו רישיון הנהיגה על ידי קצין המשטרה".

המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי על המבקש היה להפקיד את רישיונו בבית המשפט, "ובא כוחו יודע היטב את החוק והפסיקה בנושא".

סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961 קובע לאמור:

"42. פסילה וחישוב תקופתה

פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מחזיק רישיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמת ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.

בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין –

התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;

תקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור".

תקנה 556 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), משלימה את ההסדר הקבוע בפקודת התעבורה וקובעת כי:

"556. פסילה על ידי בית המשפט

(א) נפסל בעל רישיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברישיונו, ימציא בעל הרישיון את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרישיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרישיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרישיון ובתנאים שקבע בית המשפט."

המשמעות הפשוטה הנובעת מההוראות אשר צוטטו לעיל, הינה כי תקופת הפסילה תמנה מיום הפקדת רישיון הנהיגה בבית המשפט שהורה על הפסילה, והפקדת הרישיון בתוקף צו פסילה מנהלי אינה בגדר הפקדה, בהתאם לחוק ולתקנות.

דברים אלה עולים בבירור גם מפסיקתו של בית המשפט העליון (ראו למשל בש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (3) 467; רע"פ 9896/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 22.7.2007) ורע"פ 446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 6.10.2005)).

ב"כ המבקש, מסתמך על החלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, ב"ש 2562/06 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 18.6.2008), שם קבע כב' השופט אילן שיף, כי יש למנות את תקופת הפסילה מיום שבו נפסל המבקש מנהלית.

אלא שאין הנידון דומה לראיה. כב' השופט שיף התבסס בהחלטתו על האמור בגזר הדין שניתן על ידו, שם נקבע מפורשות, לבקשת הצדדים, כי פסילת רישיון הנהיגה תחילתה מיום 16.12.2001, הוא היום בו הופקד הרישיון במסגרת הפסילה המנהלית. עוד צויין בהחלטה כי הפקדה זו נעשתה "במסגרת אותו הליך בגינו הוטל עליו לבסוף עונש הפסילה ולא בתיק אחר".

בענייננו, נקבע בגזר הדין, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי תוקף הפסילה הוא מיום הפקדת רישיון הנהיגה על ידי המבקש, ולא היתה כל בקשה או קביעה למנות את מועד הפסילה מיום הפקדת הרישיון בתוקף הצו המנהלי.