מדינת ישראל נ' אשקר

בפני

כב' השופט מאיר דרורי

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך, כי ביצע פניית פרסה וחסם את נתיב נסיעת האופנוע שהגיע ממולו. כתוצאה מכך פגע רוכב האופנוע באוטובוס. רוכב האופנוע נפצע וכלי הרכב המעורבים ניזוקו. במעשים אלה כבר הנאשם על הוראות תקנות 44 ו-21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות:

הנאשם נהג באוטובוס קו 15 ובצע פניית פרסה ברחוב לוינסקי בסמוך לבית מס' 69.

רכב הנאשם נעצר במרחק של 2.9 מהמדרכה השמאלית כוון נסיעתו.

מכונית הביואיק חנתה במקום שמופיע בתרשים ובתמונה.

האופנוע הגיע מכוון רחוב העלייה, ראשו של נהג האופנוע עם הקסדה פגע בשמשת האוטובוס, וכן האופנוע פגע ברכב הביואיק וגרם נזקים כמפורט בדו"ח הבוחן.

הנאשם נחבל בגופו כמפורט בתעודות הרפואיות וכלי הרכב המעורבים ניזוקו כמפורט בדו"ח הבוחן.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה, רכב הנאשם בצע פניית פרסה מבלי לוודא שהכביש פנוי, חסם את דרכו של האופנוע וגרם לתאונת הדרכים.

לטענת ההגנה, האחראי היחידי לתאונה הוא נהג האופנוע אשר נסע במהירות גבוהה. האוטובוס עצר היו 2,9 מטר בהם יכול היה לעבור לו היה נוסע בצורה סבירה.

בית משפט מקבל את טענת המאשימה, וקובע כי הנאשם אחראי לקרות התאונה. ברם, קיימת רשלנות תורמת רבה ביותר של נהג האופנוע. זאת מהנימוקים הבאים:

הנאשם מודה כי בצע את פניית הפרסה במקום הנמצא במרחק של כ-60 מ' מצומת העלייה- לוינסקי. אין צל ספק כי בצוע פניית פרסה במקום זה הינו מסוכן במיוחד עם אוטובוס שאורכו 8 מטר, כאשר רוחב הכביש במקום הינו 14 מטר. ואין ספק כי הנאשם לא יכול לבצע את פניית הפרסה בפעם אחת.

הנאשם טוען כי הבחין ברוכב האופנוע בעת שהחל בנסיעתו מרחוב העלייה לא ברור מדוע לא עצר לפני כן.

שני נהגי האופנועים אשר נסעו מכוון רחוב העלייה לכוון האוטובוס מעידים כי רכב הנאשם היה בתנועה, ואם עצר – עצר ברגע האחרון.

מאידך אין צל של ספק לאור הנזקים שנגרמו לאוטובוס ולרכב הביואיק כי נהג האופנוע נסע במהירות גבוהה ביותר מעל המהירות החוקית, וכי לו היה נוסע לאט יותר היה מצליח לעבור לפני האוטובוס מבלי לפגוע במכונית הביואיק החונה, או לעצור לפני האוטובוס כפי שעשה נהג האופנוע השני.

לסיכום האשם העיקרי בתאונה זו מוטל על נהג האופנוע אשר נסע במהירות מופרזת מבלי לראות את הנעשה בכביש עקב זאת לא הספיק לבלום את רכבו בעוד מועד. או לעבור בין האוטובוס לבין המדרכה, ולאחר לסטות קצת שמאלה כדי להימנע מפגיעה במכונית החונה.מאידך הנאשם היה חייב להבחין ברוכב האופנוע בעוד מועד ולעצור את רכבו בתחילת פניית הפרסה ולא בסופה. יתרה מזו ספק אם מן הראוי היה לבצע פניית פרסה במקום זה עם אוטובוס שאורכו 8 מטר.

לפיכך ביהמ"ש כאמור מרשיע את הנאשם אך כי כפי שציינתי לעיל קיימת רשלנות תורמת משמעותית ביותר של נהג האופנוע.