מדינת ישראל נ' אשכנזי

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום אשר תוקן במסגרת הסדר דיוני, בביצוע ארבע עבירות של ניהול מקום לשם זנות לפי סעיף 204 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין] וארבע עבירות של סרסרות למעשה זנות לפי סעיף 199(א)(2) לחוק העונשין.

2.על-פי החלק הכללי לעובדות כתב-האישום המתוקן, עוד בטרם יום 9.6.09, פתח הנאשם בית-בושת בהוד השרון. על-פי עובדות ארבעת האישומים, בימים 9.6.09, 7.9.09, 4.1.10, 7.3.10 וביום 12.4.10 פשטו שוטרים על בית-הבושת, כשבמהלך כל הפשיטות עסקו עובדות במקום בזנות (עובדת עד שתיים בכל פעם), והנאשם קיבל ביודעין אתנן מאותן עובדות בעד מעשה הזנות.

3.במסגרת הראיות לעונש, הגישה ב"כ המאשימה גליון הר.פ. של הנאשם (ת/1) וכן גזר-דין הכולל מאסר על תנאי שהוסכם כי הינו בר-הפעלה (ת/2). ואכן, לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת בגין ביצוע עבירות זהות במהלך שנת 2007, כשביום 26.1.10 (ת.פ. 2564-08 (שלום כ"ס) נגזר דינו לעונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות וכן מאסר על תנאי בן 8 חודשים, העומד בסלע המחלוקת היום. ייאמר כבר, כי התביעה עותרת להטיל מאסר בפועל ולהפעיל את המאסר המותנה במצטבר ובחופף; הסניגורית עותרת "לפצל" את הענישה על רקע העובדה שהאישום הרביעי לבדו מפעיל את התנאי, באופן שיוארך התנאי ובגין שלושת האישומים האחרים יוטל על הנאשם עונש של עבודות שירות.

4.ייאמר עוד, כי בטרם הקראה, נשלח הנאשם לקבלת חוות-דעת פסיכיאטרית בעניינו. מחוות-הדעת מאוקטובר 2012 עולה, כי הנאשם בעל הפרעה אישיותית ברמת ארגון גבולית, מוכר למערכת הפסיכיאטרית מאשפוז בודד מאותו החודש לאחר נסיון לפגיעה עצמית. הנאשם אינו סובל ממחלת נפש, כשיר לעמוד לדין ואף לא היתה המלצה לטיפול.

5.במסגרת ההסדר החלקי, הוסכם על שליחתו של הנאשם לקבלת תסקיר בעניינו. מהתסקיר למדתי, כי המדובר בגבר בן 61, גרוש ואב לחמישה ילדים אשר מתגורר בגפו ועובד כשומר בשעות הלילה בבית-קפה. התסקיר מתאר את הסטוריית החיים הבלתי יציבה של הנאשם, עיסוקיו השוליים וההתדרדרות הכללית במצבו התפקודי. הנאשם הציג אישורים רפואיים המעידים על כך שסובל מסכרת, מבעיות לב וכלי דם, וכי עבר אירוע מוחי, צנתור וניתוח מעקפים. מוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 55% נכות. עוד שיתף במספר נסיונות אובדניים שביצע במהלך השנים. עם זאת, דיווח על שיפור בתפקודו במישורי חייו השונים במהלך השנים האחרונות ועל הטבה במצבו הנפשי מאז פתיחת ההליכים המשפטיים כנגדו. מזה כשלוש שנים עובד כשומר באותו בית-קפה וחידש את הקשר עם ילדיו.

באשר לעבירות, הודה הנאשם באופן חלקי ומסר כי העבירות בוצעו בתקופה משברית בחייו על רקע קשיים כלכליים, החמרה במצבו הנפשי, קשיי תפקוד וניהול אורח חיים שולי אשר כלל גם הימורים. הוסיף, כי העבירות היוו חלק מבחירתו בדרכים מהירות ונוחות לרווחים מהירים, וכי גם לאחר מתן גזר-הדין התקשה להתייחס לתוצאות ולהשלכות מעשיו עליו ועל חייו. כיום, מבטא הכרה בבעייתיות בהתנהגותו והישנות העבירות, כשהדגיש כי להליך המשפטי הנוכחי השפעה מרתיעה ומרסנת לגביו. עוד הדגיש את השינוי שערך בחייו ובתפקודו מאז ביצוע העבירות וביטא חשש במידה ויוטל עליו עונש מאסר בפועל.

התסקיר מפרט קשר עם גורמים מטפלים במערכת בריאות הנפש, כשהנאשם לא פעל ליישום המלצה לקיום שיחות. כן דווח על קשר קונקרטי עם לשכת הרווחה, כשנעשו נסיונות לגייס אותו לקשר קבוע ואינטנסיבי עם גורמי טיפול, אך הנאשם התקשה בשיתוף פעולה באופן רציף.

ההתרשמות העולה מהתסקיר היא של אדם בעל אישיות מורכבת וחלשה, בעל דימוי עצמי נמוך, בודד, קשה יום ובעל כוחות מוגבלים לתפקוד יציב במישורי חייו השונים. מאפייני אישיותו וקשיי תפקוד, קשיים כלכליים וניהול אורח חיים שולי עומדים בבסיס ביצוע העבירות. למרות שברקע חוסר שיתוף פעולה עם גורמי טיפול, סבורה קצינת המבחן כי להליך המשפטי הנוכחי השפעה מרתיעה לגביו ומסמנת גבול חיצוני ברור, אשר תורם להפחתה מרמת הסיכון להישנות הבעייתיות בהתנהגותו בעתיד. כן מציינת היא את המאמצים שמשקיע כיום לתפקוד תקין וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות.

בסופו של יום, נוכח קשייו להתחייב ולהתמיד בשיתוף פעולה עם שירות המבחן, אין היא רואה יעילות בהתערבות טיפולית נוספת ועל כן אין המלצה טיפולית בעניינו. עם זאת, סבורה היא שיש לחזק את מאמציו ולפעול בדרך של הארכת המאסר על תנאי לצד הטלת ענישה בדרך של עבודות שירות.

6.ב"כ המאשימה הדגישה, כי המחוקק ביקש להחמיר עם מי שעוסק בסרסרות בקובעו עונש חמור לצד העבירה. יש לגנות עבירות אלו, הכוללות ניצולן של נשים הנאלצות לעבוד בזנות באמצעות הטלת עונשי מאסר וכן עשיית כסף קל תוך הפרה בוטה של החוק באמצעות הטלת עונשים כלכליים. הזכירה, כי הנאשם המשיך לבצע עבירות לאחר שנחקר והורשע, כשאחד מהאירועים התרחש כשבועיים לפני מתן גזר-הדין.

לגישת ב"כ הפרקליטות, מתחם העונש ההולם את מסכת האירועים נע בין מספר חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות ועד ל – 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ המאשימה הזכירה את השיקולים העומדים לזכותו של הנאשם הכוללים את הודאתו במיוחס לו ונטילת אחריות על מעשיו. עם זאת, לגישת הפרקליטות תכני התסקיר מעידים על כך כי קיים סיכון להמשך ביצוע עבירות לצורך עשיית כסף קל.

בסופו של יום, עותרת היא להטיל על הנאשם ענישה המצויה ברף העליון של המתחם, ולהפעיל את התנאי במצטבר ובחופף לשיקול דעת בית-המשפט.

7.הסניגורית הדגישה, כי האירועים המתוארים בשלושת האישומים הראשונים בוצעו עובר להרשעתו בתיק הקודם, והאישום הרביעי הוא היחיד שבוצע לאחר גזר-דינו. להערכתה, לו האישומים היו מצורפים, עונשו לא היה משתנה, אם כי לא ברורה לה הסיבה מדוע הליך הצירוף לא בוצע. המדובר באותה הכתובת, כאשר לא התרחשו עבירות נלוות ולא דווח על אלימות או כפייה כלשהי. הדגישה את חלוף הזמן מאז האירועים, כשמאז לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים, ואת השיהוי בהגשת כתב-האישום. עוד תיארה את מגוון בעיותיו הבריאותיות של הנאשם (הגישה אסופת מסמכים – נ/1) ואת השינוי המשמעותי שחל במצבו. לטעמה, לאור נתוניו של הנאשם ריצוי מאסר בפועל יהיה קשה במיוחד עבורו ויקטע הליך חיובי בן כמה שנים. יתרה מכך: טוענת היא כי שליחתו אל מאחורי סורג ובריח עומדת בניגוד לרוח תיקון 113, המעניק מעמד של ממש לשיקולי השיקום. לגישתה, יש לפצל בין רכיבי הענישה, פיצול אשר מוצדק עניינית על רקע עיתוי ביצוע העבירות באישומים 1 – 3 – בטרם מתן גזר-דינו הקודם. על כן, עותרת היא להאריך את המאסר על התנאי, ובגין אישומים 1 – 3 להטיל על הנאשם עבודות שירות לצד קנס משמעותי.

8.בדברו האחרון לבית-המשפט תיאר הנאשם את השינוי שחל בו, כשחזר על כך כי מעשיו לא יישנו, גם מפאת הבושה מילדיו. הדגיש כי כיום הוא במקום אחר, ערני ועובד, כשבעת ביצוע העבירות היה בתקופה משברית.

9.לטעמי, קביעת מתחם העונש ההולם, כפי שמחייב תיקון 113 לחוק העונשין, היא השאלה המשנית בעניינו של הנאשם, כשהמחלוקת המרכזית נוגעת, למעשה, לשאלת ההפעלה או ההארכה של מאסר מותנה בן 8 חודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם. עם זאת, אפרט באשר לערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, למדיניות הענישה הנהוגה ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ואתייחס בקצרה לקביעת מתחם העונש ההולם.

10.לענין הערך החברתי שנפגע, צודקת ב"כ המאשימה, כי בכל מקרה של סרסרות וניהול מקום של זנות, קיים ניצול כלכלי ואישי, כאשר עצם ההסכמה של אותן נשים לעבוד בזנות בתנאים עליהם הוסכם ביניהן לבין בעל המקום, אין בה כלשעצמה כדי ללמד על העדר ניצול (ראו ע"פ 70697/06 ניר אילת נגד מדינת ישראל (8.5.2007)). בענייננו, המדובר בפגיעה בעוצמה ניכרת, על רקע ריבוי האירועים ועיתוי ביצועם – בעיצומם של הליכים משפטיים, לאחר מתן גזר-דין, כשהנאשם ממשיך בפעילותו למרות פשיטות חוזרות של המשטרה.

11.ואכן, לענין נסיבות ביצוע העבירות (המהולות בנסיבותיו האישיות של הנאשם) יש לציין, כי המדובר בעבירות אשר בוצעו במהלך תקופה של כ – 10 חודשים, כשהאירוע המתואר באישום השלישי התרחש ביום 4.1.10, פחות משבועיים לפני שניתן גזר-דין בעניינו (ביום 26.1.10), והאירועים האחרונים התרחשו לאחריו. במקום נמצאו עובדת או שתיים, כאשר אכן אין אינדיקציה לביצוע עבירות נלוות או נוספות, כטענת ההגנה.

12.לעניין מדיניות הענישה הנוהגת, רלבנטית האמירה שציטטה ב"כ המאשימה מתוך אותו ע"פ 70697/06, לפיה יש להילחם באלמנט של ניצול העובדות על-ידי הטלת עונשי מאסר, וברכיב של עשיית רווח קל תוך הפרת החוק על-ידי הטלת עונשים כלכליים. עוד ראוי לציין, כי נקבע, כי חומרת העבירות מתעצמת, כאשר הן מתמשכות חרף אזהרות המשטרה ופתיחה בחקירה (ראו סעיף 7 לפסק-הדין).