מדינת ישראל נ' אשכנזי

בפני

שופטת הדסה נאור

הכרעת דין

בתאריך 4.8.10 סמוך לשעה 00:40, בעת ששהה ברכבו, ברחוב נחל הבשור 1 בתל-אביב, החזיק הנאשם בסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 720 גרם נטו.

לטענת המאשימה הסם הוחזק על ידי הנאשם שלא לצריכתו העצמית, שלא בהיתר ושלא כדין ועל כן הוא מואשם בעבירה על פי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים").

לטענת הנאשם הסם הוחזק על ידו לשימושו העצמי בלבד ונרכש על ידו, סמוך למועד תפיסתו על ידי המשטרה, תמורת סך של 1,800 ₪.

אין מחלוקת כי, לאור הוראת סעיף 31(3) לפקודת הסמים ובהתאם לתוספת השנייה לפקודת הסמים, כמות הסם שהוחזקה על ידי הנאשם מקימה חזקה, לפיה הסם הוחזק על ידו שלא לצריכתו העצמית ונטל השכנוע, להפריך חזקה זו, במידה של הטיית מאזן ההסתברויות לזכותו, מוטל על כתפי הנאשם.

הדיון, אפוא, יתמקד בשאלה האם הצליח הנאשם לעמוד בנטל השכנוע ולסתור את החזקה, ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, ולצורך כך עליו לעבור שתי משוכות מצטברות:

האחת – לשכנע כי הינו משתמש "כבד" בסם או, למצער, משתמש קבוע בסם.

השנייה – להציג את יכולת המימון ומקורות המימון לרכישת כמות הסם שנתפסה.

ויפים לעניין זה דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) י. קדמי בע"פ 5937/94, שאבי נ' מ"י:

"מי שמחזיק בכמות מסחרית של סם מסוכן ... אינו נחלץ מאחיזתה של "חזקת הסחר", על-ידי הוכחת צריכה כבדה בלבד. עליו להראות גם כי היה בידו לממן את רכישת הכמות המסחרית של הסם, בלי להיות מעורה בפעילות מסחרית בו... מקום שבו צרכן כבד של סם מחזיק ברשותו כמות מסחרית של סם, אין די בהוכחת הצריכה הכבדה כשלעצמה כדי להיחלץ מן החזקה, ועליו להוכיח גם כי מקור המימון של רכישת הסם אינו בא ממכירת חלק ממנו. בהיעדר ראיה למקור המימון של רכישת כמות מסחרית של סם נותרת על כנה "חזקת הסחר"; שהרי די לעניינה שרק חלק מן הסם המוחזק אינו משמש לצריכה עצמית של המחזיק." (ראה פד"י מט(3) 832 – פיסקה ז')ׂ

להוכחת הטענה לפיה כמות הסם, שהוחזקה על ידי הנאשם, נועדה לשימושו העצמי, נסמכה ההגנה על עדותו של הנאשם בלבד, אשר ניסה בעדותו לדלג מעל לשתי המשוכות, אך כשל בשתיהן, כשמסר גרסאות לא עקביות, מבולבלות ולעיתים אף מתחכמות, הן באשר לכמות הצריכה היומית שלו, הן לגבי נסיבות רכישת הכמות הגדולה, באותו יום, והן באשר ליכולת לממן רכישת סם בכמות כזו ולמקורות המימון, הכול כפי שיפורט להלן:

בהתייחסו לכמות הסם היומית, אותה נהג לצרוך במועד הרלוונטי, טען בחקירתו במשטרה, כפי שהדברים מצאו ביטויים בהודעתו, כי הוא משתמש ביום בכמות העולה על 50-60 גר'.

בעדותו בבית המשפט טען שכמות של כ- 50 גר' הספיקה לו ליומיים-שלושה.

בהתייחסו לנסיבות רכישת כמות הסם הגדולה, במועד נשוא כתב האישום, טען, במהלך חקירתו במשטרה, כי הגיע במטרה לרכוש "סמים כמה שיותר מריחואנה" וביקש מהמוכר כמות של חצי קילו או 800 גר'.

לעומת גרסה זו, סיפר, בעדותו בבית המשפט, כי הגיע על מנת לרכוש כמות של 50 גר' תמורת 300 ₪, אך הוצע לו סם בכמות גדולה, במחיר טוב, ולכן קנה סם בכמות גדולה של קילו, שבדיעבד התברר כי קיבל כמות קטנה מזו.

גרסתו, באשר למחיר, אותו שילם תמורת כמות הסם שרכש, הייתה מבולבלת, לא נחרצת ולא בהירה כבר שעה קלה לאחר ביצוע הרכישה, כשבתשובה לשאלת החוקר כמה עלה לו הסם השיב "1,800 או אלפיים ₪ משהו כזה. 1,800. ... 1,800 רשמת".

לגבי מקורות המימון טען, בהודעתו במשטרה, כי הסם נרכש משכר עבודתו כטבח במלון "שרתון", שם הוא מרוויח 5,000 ₪ בחודש.

במהלך עדותו בבית המשפט הגיש את תלושי שכרו לחודשים יוני – אוגוסט 2010, מהן ניתן ללמוד ששכרו, באותם חודשים, לא הגיע כדי הסכום, בו נקב בעת חקירתו במשטרה, כשבחודש יוני עמד שכרו נטו על סך של כ-3,608 ₪, בחודש יולי כ-4,509 ₪ ובחודש אוגוסט כ-3,702 ₪.