מדינת ישראל נ' אשכנזי ואח'

הכרעת דין

הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום. על יסוד הודייתם ומשאין בתוספת כדי להוות סייג לאחריות פלילית, הנני מרשיע אותם בעבירה המיוחסת.

ניתנה והודעה היום י' אדר תשע"ג, 20/02/2013 במעמד הנוכחים.

אילן בן-דור, שופט

החלטה

אין באמור לשנות את הכרעת הדין.

ניתנה והודעה היום י' אדר תשע"ג, 20/02/2013 במעמד הנוכחים.

אילן בן-דור, שופט

גזר דין

הנאשמים הורשעו, על פי הודייתם, בעבירות לפי סעיפים 4 ו-14 חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1988 (להלן: ה"החוק"). פריט 4.7ב לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשנ"ה-1995.

המדובר בנאשמים שלהם "יד ועניין" בניהול מקום למכירת מזון בתחום העיר ראשל"צ (להלן: "העסק").

כעולה מכתב האישום שהוגש כבר ב-29/10/12. ב-23/10/12 לא היה לעסק הזה רישיון.

הנאשמים הודו וחסכו זמן שיפוטי.

הודאתם ניתנה במסגרת הסדר טיעון.

אין צורך לומר כי היה עליהם לפעול כמצוות חוק, ולהוציא רישיון לפני עיסוק בעסק הטעון רישוי. פתיחת העסק, בלא רישיון פוגעת בשלטון החוק ומסכנת את הציבור. בל נשכח שמדובר בחוק שתכליתו להבטיח מטרות חשובות לאינטרס הציבורי שאין לאפשר לסכלן בשם האינטרס הפרטי המתעלם מהן. הדברים אמורים בפרט לגבי עסק שנוגע למכירת מזון לציבור. קיום תנאי הרישיון מגלם קיומן של בדיקות בהן מותנה הרישיון. לצורך תכליות החוק שבכללן גם הגנת שלום הציבור, בטיחותו, ובריאותו כעולה מסעיף 1 לחוק, ומהפסיקה וראו כב' השופט מ. חשין ברע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נט (3) 673 (1.12.2004) (פסקה 12).

ב"כ המאשימה עתרה להטלת קנס שבין 2,000 ל-3,000 ₪ על כל אחד מהנאשמים וציינה כי המדובר ברף המקובל למקרה מעין זה נוכח נסיבותיו ובנוסף לצו סגירה דחוי ל-3 חודשים. הנאשמים לא חלקו על דרישת הקנס ואף אמרו שהם פועלים לצורך קבלת הרישיון אותו הם מניחים שיקבלו כבר בתוך חודש ימים. במילים אחרות לאחר שהודו עלה מדבריהם שהודייתם מגלמת נטילת אחריות ושהם פועלים ובמרץ לקבלת הרישיון אך בתקופה קצרה יותר מכפי שביקשה המאשימה. בחינת הענישה היום נעשית בשים לב לעקרון ההלימה ושיקולים נוספים המגולמים בתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1977 כאשר נקודת האיזון הקונקרטית נקבעת על רקע הנסיבות הפרטניות. עיינתי בפסיקה שבפניי ומצאתי כי בקשת המאשימה אכן מצויה במתחם הרלבנטי כאשר במקרים שונים אף הגיעו לסכומים גבוהים יותר וראו למשל ולאור נסיבות אותו מקרה רע"ס 17720-06-11 מיום 23/2/12 שבו על יסוד הסדר טיעון נפסק קנס של 15,000 ₪ ואין בדברים כדי למצות.

בנסיבות שלפניי סברתי שעמדת המאשימה שלמעשה זכתה להסכמה מוצדקת ואין לסטות ממנה.

רקע איזון השיקולים הרלבנטיים והנני גוזר כדלהלן :

קנס בסך 2,000 ₪ על הנאשם 1 או מאסרו למשך 20 יום תחתיו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון לא יאוחר מיום 1/3/13. היתר עד ל-1 לחודש אחריו עד התשלום המלא. אי פירעון אחד התשלומים במועד יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

קנס בסך 2,000 ₪ על הנאשם 2 או מאסרו למשך 20 יום תחתיו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון לא יאוחר מיום 1/3/13. היתר עד ל-1 לחודש אחריו עד התשלום המלא. אי פירעון אחד התשלומים במועד יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

צו להפסקת עיסוק בעסק יכנס לתוקף מיום 20/5/13 אלא אם יוציאו נאשמים קודם לכן, רישיון עסק כדין. אם יינתן היתר זמני, יותלה הצו לתקופת ההיתר הזמני. בנסיבות הענין ניתן הצו כבקשת המאשימה אף אם הנאשמים חשבו שדי להם בתקופה קצרה יותר.

צו האוסר להתיר שימוש בעסק ו/או להעביר בעלות ו/או חזקה ו/או זכויות בעסק לאדם אחר אלא אם לאותו אדם רישיון או היתר זמני כדין לניהול עסק זה. לא ינהל אדם בחצרים נשוא האישום עסק טעון רישוי ללא רישיון עסק או היתר זמני כדין זאת מכוח סעיף 16(3) לחוק.