מדינת ישראל נ' אשגר

החלטה

לפניי בקשה להורות על פסילת רשיונו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, במקביל להגשת כתב אישום (דוח מסוג הזמנה לדין) המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.

על פי כתב האישום, ביום 2.1.10, בשעה 03:07, נהג המשיב ברכב, ובדוגמה של אויר נשוף שמסר נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אויר נשוף הינו 420 מיקרוגרם.

הסנגורית לא טענה לראיות לכאורה, והתמקדה בטענה שהמבקשת השתהתה בהגשת הבקשה, כך שבינתיים קיבל המשיב את רשיון הנהיגה שלו בחזרה, לאחר ריצוי 30 ימי פסילה מנהלית.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי העבירה בוצעה לכאורה ביום 2.1.10, כמו גם כל פעולות החקירה, ובאותו מועד נפסל המשיב מנהלית, ואילו הבקשה לפסילה עד תום ההליכים הוגשה ביום 2.2.10, כלומר במועד סיום הפסילה המנהלית.

עקב הטמעת מערכת "נט המשפט" בבית המשפט, נפתח תיק בית המשפט רק ביום 10.2.10, והבקשה נקבעה לדיון לפניי ליום 16.2.10, תוך הוראה כי המבקשת תזמן את המשיב לדיון.

יצויין, כי ביום 16.2.10, לא התייצב המשיב לדיון, על אף שהתובע הודיע לו טלפונית דבר הדיון, ועל כן נדחה הדיון לתקופה ארוכה יותר, לצורך זימונו כדין.

בהקשר זה יצויין, כי מטיעוני הסנגורית עולה, כי המשיב לא הכחיש את קבלת ההודעה הטלפונית, אך הוא בחר שלא להתייצב לדיון שנקבע בעניינו, זמן קצר לאחר תום הפסילה המנהלית.

הסנגורית טענה, כי עצם העובדה שהמשיב חזר לנהוג, מזה למעלה מחודש מעידה כי הוא אינו מסוכן לציבור, וכי השיהוי שחל בהגשת הבקשה, מעיד כי גם המבקשת אינה סבורה כי הוא מסוכן.

הסנגורית הפנתה לפסיקה לגבי השפעת השיהוי שחל בהגשת הבקשה, על החלטת בית המשפט להורות על פסילה עד תום ההליכים.

עוד טענה הסנגורית, כי ריכוז האלכוהול המדובר, אינו ברף הגבוה, וכי בכמויות כאלו בדרך כלל בתי המשפט אינם פוסלים עד תום ההליכים.

בנוסף, הפנתה הסנגורית לעברו של המשיב, אשר כולל הרשעה אחת בלבד במשך כ-6 שנים.

מעיון ראשוני בתיק החקירה נראה, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה ברמה הנדרשת להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות שיוחסו לו, ולראיה, הסנגורית כלל לא טענה לראיות.

לעניין המסוכנות הנובעת מנהיגת המשיב, הגישה המקובלת בפסיקה, לרבות בפסיקת בית המשפט העליון, היא כי יש להורות על פסילת נהגים הנוהגים בשכרות עד תום ההליכים, לצורך מיגור הנגע של תאונות הדרכים על רקע שתיית אלכוהול (ראו למשל בש"פ 10865/06, אשר ישעיהו נ. מדינת ישראל, ב"ש (מחוזי ת"א) 90192/07 רדלייך נ. מדינת ישראל).

לגישתי, עבירה של נהיגה בשכרות, מקימה חזקת מסוכנות, אשר על הנאשם בה מוטל הנטל להפריכה, ועל מנת לסתור את החזקה, לא די בקיומו של עבר תעבורתי שאינו מכביד, ואף לא די בהעדר עבר תעבורתי.

המשיב לא סתר את החזקה, ואינני מקבלת את טענת הסנגורית כי מדובר בריכוז אלכוהול שאינו מן הגבוהים.

מכאן לטענת השיהוי.

אין חולק כי בפקודת התעבורה לא מופיעה דרישה לקיומו של רצף בין הפסילות, אולם ראוי שהמבקשת תקפיד על יצירת רצף כזה, שכן לשיהוי יכולה להיות השפעה על קביעת המסוכנות.

בענייננו, המבקשת הגישה את הבקשה לבית המשפט בחלוף חודש מיום ביצוע העבירה, מבלי לספק הסבר מספק לעניין זה, הסבר המתבקש בעיקר מכך שמדובר בתיק בו הושלמה החקירה בו ביום, ואף כתב האישום הוכן כבר ע"י רושם הדוח.

אמנם, השיהוי בהגשת הבקשה בתיק זה הוא קל, אולם, מן הראוי שהמבקשת תקפיד לתת לבית המשפט שהות לקבוע דיון ולקיים את הדיון, בטרם הסתיימה הפסילה המנהלית.