מדינת ישראל נ' אשבר(עציר)

החלטה

ישיבת ההקראה בתיק נקבעה להיום בשעה 09:30 ולדיון זומן מתורגמן לשפה הטיגרית, אשר לא התייצב, ולקראת השעה 11:00 נתתי החלטתי אשר פרטה את ההשתלשלות, ובסופה קבעתי כי לאור העובדה שחלפו 30 ימים ממועד מעצרו של הנאשם, וטרם בוצעה לו הקראה, כך שטרם החל המשפט, יש לשחררו לאלתר מן המעצר.

בתום ההחלטה ביקש ב"כ המאשימה כי אעכב ביצועה של החלטתי לצורך הגשת ערר, כך לדבריו בעמ' 8 לפרוטוקול בשורות 35-36. עלתה גם השאלה האם בסמכותי לעכב ביצוע של החלטה לפי סעיף 60 לחוק המעצרים ובהחלטתי שניתנה לאחר מכן קבעתי שבידי הסמכות לפי הוראות סעיף 55(א) לחוק המעצרים, ולכן הוריתי על עיכוב ביצוע החלטתי של שחרור הנאשם עד ליום 5.8.11 בשעה 12:00.

המאשימה הגישה בקשה לעיון חוזר ולקיום ישיבת מענה עוד היום, לאחר שמתורגמן לשפה הטיגרית התייצב לבסוף בביהמ"ש בשעה 13:00 לערך, וכאמור לעיל לאחר שהסתיים כבר הדיון הקודם בעניין הנאשם ובהחלטתי קבעתי דיון בפני ואילו ב"כ הנאשם הגישה גם היא בקשה לעיון חוזר בהחלטתי אשר עיכבה את ביצוע השחרור.

סעיף 60 לחוק המעצרים קובע, כי תקופת 30 הימים תחל להיספר מהמועד בו הוגש כתב האישום. כתב האישום הוגש ביום 5.7.11, כך שיום ה- 30 הוא היום, אשר טרם הסתיים.

לפיכך, לא ראיתי לנכון לבטל את החלטתי בדבר עיכוב הביצוע, שכן, כפי שקבעתי, ניתנה בסמכות, וממילא תקופת הזמן לא חרגה אל תוך הגבולות שנקבעו בסעיף 62 לחוק המעצרים, המקנה אך ורק לשופט בית-המשפט העליון לצוות על הארכת מעצר מעבר לתקופה.

יחד עם זאת וכמו כן, גם איני סבור כי ניתן לקיים כעת את ההקראה, וזאת לאחר שכבר נתתי החלטתי הקודמת, המורה על שחרור הנאשם, שכן למועד שנקבע בשעה 09:30, למרות כל ההתראות שניתנו, לא ניתן היה לקיים את ההקראה בשל אי התייצבות מתורגמן ולא ניתן באופן זה לערור למעשה על החלטתי הקודמת ולעקוף את הוראות סעיף 95 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע את הדרך בה יש לפעול כדי לזמן נאשם לצורך ביצוע הקראה בעניינו.

למרות שאולי "קל" היה לתקן את ה"פגם" ולקיים כעת את ישיבת ההקראה, שכן גם הנאשם עדיין עצור ונמצא באולם וגם מתורגמן לשפה הטיגרית מצוי באולם, אך כפי שנקבע בבש"פ 7287/02 ע"י כב' השופט א. מצא מביהמ"ש העליון, החלטה מיום 29.8.02, יש לפעול באופן מפורש לפי הוראות סעיף 95 הנ"ל ותקנה 20א' לתקנות סדר הדין הפלילי, הקובעות את הדרך בה יש לנהוג כאשר מזמינים נאשם וסנגור לביצוע הקראה, לאחר סיום דיון קודם.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אין מנוס אלא מלקבוע כי שתי החלטותיי הקודמות, האחת - המורה על שחרור, והשניה - המורה על עיכוב ביצוע - תישארנה בתוקפן. והיה והמאשימה תגיש ערר על החלטתי, כב' בית-המשפט המחוזי ידון בעניין זה בהתאם.

ניתנה והודעה היום ד' אב תשע"א, 04/08/2011 במעמד הנוכחים.

אריאל ברגנר, שופט

הוקלד על ידי: שניר נסימי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: