מדינת ישראל נ' ארז

החלטה בבקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק

בפני בקשה מטעם הנאשם לביטול כתב האישום שהוגש נגדו, בטרם הקראה, מחמת הגנה מן הצדק, לפי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי, התשנ"ב 1982. לאחר שדנתי בבקשה החלטתי לדחותה ואלה נימוקי:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין העסקה של עובדת זרה בלא היתר, ללא חוזה עבודה וללא ביטוח רפואי (עבירות לפי סעיפים 2 (א) 2(ב)(2) ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991.

לטענת המאשימה, בתקופה שבין השנים 2006-2010, הנאשם העסיק שלא כדין את הגב' וירג'יניה נבארו אזרחית הפיליפינים, בביצוע עבודות משק בית בדירתו ובמשרדו שבתל אביב.

בטרם אפנה לטענות הנאשם, ועל מנת להבהיר את הקשרן, אציין כי עובר להגשת כתב האישום נגד הנאשם הוגש כתב אישום (תיק פ 22473-03-11) נגד מעסיקה אחרת של גב' נבארו להלן "התיק האחר". בתיק האחר טוענת המאשימה כי אותה עובדת, הועסקה במהלך שנת 2009 גם על ידי הגב' נילי ברק פריאל, רעיית שר הבטחון לשעבר.

הנאשם טוען כי יש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו וזאת ממספר טעמים:

הנאשם מפרט בבקשתו את השתלשות העניינים בתיק דנן לרבות העובדה שכתב האישום בתיק האחר הוגש עוד ביום 13/3/11, וכי ההליך כנגדו הוגש מספר חודשים מאוחר יותר, ביום 27/7/13, לאחר שהמאשימה במשך מספר חודשים ביקשה להעיד את העובדת בעדות מוקדמת, ולאחר מכן חזרה בה מהבקשה ושבה והעלתה את בקשתה. לטענת הנאשם בנסיבות העניין ברור כי כתב האישום נגדו הוגש אך מן הטעם שהועלתה טענת אפליה בתיק האחר. ויש לראות בכך שיקול זר.

עוד טוען הנאשם כי חומר החקירה הומצא לידיו טיפין טיפין, רק בעקבות בקשתו, ולעיתים רק לאחר מתן צווים שיפוטיים, כך, מלכתחילה לאחר שקיבל העתק מחומר החקירה, הנאשם פנה בבקשה לקבל מידע בדבר כל הסכם שנעשה העדה ו/או מי מטעמה בקשר לעדותה בהליך, וכן ביקש כל עדות שמסרה העובדת בתיק החקירה נגד מעבידתה האחרת. לאור פנייתו, ביום 14/8/11 נשלחו לתובע העתקים של מסמכים הנוגעים לחקירתה של העדה, שהועתקו מהתיק האחר, ומרבית הכתוב בהם נמחק (רק הקטעים הנוגעים ישירות לעדותה של העובדת ביחס לעבודתה אצל הנאשם דנן הושארו). עוד הבהירה המאשימה, כי ככל שהנאשם מבקש לעיין בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 13/7/11 בתיק 22473-02-11 עליו לפנות לבית הדין כמקובל. לטענת הנאשם רק בשלב מאוחר יותר הועבר לעיונו העתק מצונזר מפרוטוקול הדיון בתיק פריאל, ורק בהמשך הדברים הועבר לעיונו המסמך המכיל את הנימוקים להגשת כתב האישום, וכן חלקים מהודעות גב' נבארו ביחס למקומות עבודה נוספים בהם עבדה.

לטענת הנאשם, בעת שהוא זומן לחקירה, בחודש ינואר 2011, המאשימה יצרה כלפיו מצג שוא שלפיו הוא מזומן לחקירה בעקבות ביקורת שנערכה בכתובתו ברחוב זמנהוף 33, ביום 24/11/10, במהלכה נמצאה במקום העובדת נשוא כתב האישום כשהיא עוסקת בעבודות משק בית.לטענת הנאשם מדובר במצג כוזב, שכן במועד שננקב בהזמנה לא נערכה כל ביקורת בכתובתו, וממילא העובדת כבר לא עבדה בביתו באותו מועד.

הנאשם רואה פגם בכך שהנימוקים להגשת כתב האישום נרשמו על ידי התובעת ואושרו על ידי הממונה באותו היום בו הוגש כתב האישום באופן שמצביע לטענתו על כך שלא הופעל בעניין שיקול דעת של ממש.

לגופו של עניין טוען הנאשם כי עניין לנו בעבירות שסווגו כעבירות מנהליות, לנוכח האמור, ובהתאם להלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון היה על המדינה למצות בעניינו של הנאשם את המסלול המינהלי, ולהמנע מלהגיש נגדו כתב אישום פלילי.

עוד ניטען בהקשר זה כי מדובר במדיניות אכיפה שהתגבשה בתחילת שנת 2011, ולפיכך אין מקום להחילה ביחס לעבירה המיוחסת למבקש, שבוצעה על פי הנטען עד שנת 2010, וכן, כי בהעדר נתונים מספריים לא ניתן להבטיח כי המדיניות נאכפת באופן שוויוני. לאחר שהומצאו לנאשם העתקים של כתבי אישום שהוגשו בעבירות דומות הנאשם העלה טענה חדשה לפיה זהות הנאשמים מלמדת כי על אף שכדבר שבשגרה, משקי בית מנוהלים על ידי זוגות, כתבי האישום מוגש לרוב על ידי אחד מבני הזוג בלבד, באופן העולה כדי אפליה.

לסיום טוען הנאשם (מבלי להודות בנכונות הדברים) כי מחומר החקירה עולה לכאורה כי פנייתו לצד ג' היא שהובילה לחשיפת העובדות הנוגעות להעסקתה של הגב' נבארו בביתו של שר הבטחון, ולגיבוש כתב האישום בתיק האחר. וכי היה מקום לזקוף עניין זה לזכותו, בעת שקילת העמדתו לדין.

המאשימה השיבה לטענותיו של הנאשם כדלקמן:

לטענת המאשימה היה קושי בהבאת גב' נבארו לעדות מוקדמת מטעמים שונים לרבות מחמת קשיים באיתורה ומפאת הריונה.

אשר לעיון בחומר החקירה, מלכתחילה זומן הנאשם ונמסר לו חומר החקירה שעמד לנגד עיני התובע בטרם החליט להגיש כתב אישום בעניין דנן. חומר החקירה הנוגע לתיק האחר לא עמד לעייני התובע בעת שהחליט להגיש כתב אישום נגד הנאשם ולכן לא הועבר במסגרת חומר החקירה בתיק דנן. לאחר שהנאשם ביקש את החומר הנוגע לתיק האחר הוא הועבר לעיונו באופן מצונזר, על מנת שלא לפגוע בצדדים שלישיים. המאשימה טוענת כי גם לאחר שבית הדין דן בבקשה לחשיפת חומרי החקירה מן התיק האחר, הוא הורה על העברתו לתובע באופן מצונזר.

בכל הנוגע לנוסח ההזמנה לחקירה, המאשימה מאשרת שהאמור בהזמנה (לפיו ביום 24/11/10 נערכה ביקורת בביתו של הנאשם שבמהלכה נמצאה העובדת עוסקת בעבודות משק בית) איננו משקף את המציאות. לדידה מדובר בטעות הנובעת משימוש בסטנסיל קבוע, עוד הובהר, כי הנושא לובן כבר בחקירתו הראשונה של הנאשם, ולכן אין בטעות כדי להקים לנאשם הגנה מן הצדק.

לגבי הטעמים להגשת כתב האישום מבהירה המאשימה כי אלה נרשמו כדין, עובר להגשת כתב האישום, וכי רישומם והדפסתם (ביום בו הוגש כתב האישום) הוא בבחינת עניין טכני באשר נסיבות העניין נשקלו בכובד ראש בטרם הודפס מסמך הנימוקים ביום בו הוגש כתב האישום. עוד מבהירה המאשימה כי נימוקי התובע אינם חלק מחומר החקירה בתיק, ומכל מקום כאשר ביקש הנאשם לעיין בטעמים אלו הוצגו בפניו באופן מלא, בסמוך לאחר פניינו בעניין.

לגופו של עניין מבהירה המאשימה את הרקע לגיבוש המדיניות המחמירה ביחס להעסקה בלא היתר של עובדים שהגיעו לישראל באשרה לעבודה בסיעוד, וכן מבהירה כי בין השנים 2008-2010 חל שינוי משמעותי במערך האכיפה באשר האחריות לאכיפת הוראות חוק עובדים זרים עברה ממשרד התמ"ת לרשות האוכלוסין וההגירה באופן שיצר שיהוי בטיפול בחלק מן התיקים.

עוד טוענת המאשימה, כי לא עלה בידי הנאשם להוכיח אכיפה בררנית, שכן קושי בהפקת נתונים סטטיסטיים לפי חיתוך לסוגי עבירות כפי שמבקש הנאשם אינו מקים ראיה, ולו לכאורית לאכיפה בררנית. לטענת המאשימה החלטות בדבר הגשת כתבי אישום מתקבלות על ידה בהתאם לראיות הקיימות בידיה בכל תיק באופן שוויוני וללא משוא פנים.