מדינת ישראל נ' ארונוב(עציר)

החלטה

1.זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על רקע כתב האישום המייחס לו, לכאורה, ביצוע עבירות של תקיפת סתם על ידי שניים או יותר, חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין, עבירות מיום 22/01/11.

2.מיוחס למשיב כי במועד הנ"ל ליד מועדון "מומנט" ברסקו סיקי בבאר שבע, בצוותא חדא עם אחר, שזהותו אינה ידועה למבקשת, תקף שלא כדין את המתלונן, בכך שבעט במתלונן בפניו ואח"כ יחד עם אחר חבט המשיב במתלונן בחלקי גופו בהמשך פצע את המתלונן באמצעות חפץ חד בכך שדקרו בבטנו וגם לו לשני פצעי דקירה שבעקבותם אושפז המתלונן ונזקק לטיפול רפואי.

3.בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. יחד עם זאת טען לכרסום התשתית הראייתית. לשיטת הסניגור המתלונן לא זיהה בוודאות מי מבין השניים דקר אותו ולעניין זה הפנה להודעות המתלונן, לרבות לעימות שנערך בין המתלונן למשיב. עוד הפנה לעדותו של משה סלע, אותו עד אישר בחקירה כי המשיב לא ידע לומר לו מי אכן דקר אותו.

4.בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות מעצר, יחד עם זאת בשל הכרסום בתשתית הראייתית, לרבות גילו הצעיר של המשיב, עברו הנקי, עתר לשחררו לחלופת מעצר מרוחקת בעיר דימונה בפיקוח אחיו, רעייתו ואימו.

5.מנגד טענה בא כוח המבקשת כי מדובר בתשתית ראייתית לכאורית ללא כרסום בשים לב להודעת המתלונן, לרבות העימות שנערך בין המשיב למתלונן.

6.באשר לחלופה, טענה שיש לדחות את החלופה בשים לב לאופי העבירות המיוחסות למשיב, נסיבות ביצוען תוך שימוש בנשק קר. לעניין זה הפנתה לפסיקה התומכת בגישתה.

7.לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהונח בפני הנני קובע כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. עיקר התשתית הראייתית נשען על עדות המתלונן מיום 23/01/11, 30/01/11, עימות מיום 30/01/11.

8.אכן, בהודעת המתלונן הראשונה שנגבתה בבית חולים סורוקה מיום 22/01/11 לא מסר המתלונן את זהותו של הדוקר: "...כנראה זו קבוצה של אנשים שיכורים שאני לא מכיר אותם". אך בעדות מיום 23/01/11 מוסר המתלונן עדות מפורטת המתארת את חלקו של המשיב ושל אחרים שהיו יחד איתו בתוך המועדון ובעת שיצא מן המועדון ועד לאירוע המתואר בכתב האישום. תיאור זה חזר עליו המתלונן גם בעימות שנערך עם המשיב.

9.באשר להשגות של הסנגור המפורטות בטעוניו לעיל, אין בהם כדי להוות כרסום בתשתית הראייתית כי מקומן להתלבן בהליך העיקרי.

10.אין מחלוקת שמתקיימת עילת מעצר כנגד המשיב על פי סעיף 21א לחסד"פ.

11.יחד עם זאת, נותר אפוא לבחון בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21ב לחסד"פ חלופת מעצר שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר ובעיקר לאיין את חזקת המסוכנות המתגבשת במשיב בשים לב למעשה המתואר בכתב האישום, לרבות השימוש במכשיר חד ופציעתו של המתלונן.

12.המשיב יליד 1980, נעדר הרשעות קודמות, עובר למעצרו עבר בחברת "בינת" וניהל אורח חיים נורמטיבי.

13.לא בלי התלבטות החלטתי לבחון חלופת מעצר בעניינו של המשיב חרף הפסיקה של בית המשפט העליון בשימוש בסכין- דינם מעצר עד תום ההליכים.

14.אשר על כן, הדיון ידחה לקבלת תסקיר מעצר שיבחן את רמת מסוכנותו של המשיב וכן את מסוגלות החלופה להציב גבולות על התנהלות.

15.להמשך דיון ליום 01/03/11 שעה 09:00.

המשיב ישהה במעצר עד החלטה אחרת ויובא לדיון על ידי שב"ס.

עותק מההחלטה ישלח לשירות המבחן.

ניתנה והודעה היום ג' אדר א תשע"א, 07/02/2011 במעמד הנוכחים.

נסר אבו טהה, סגן נשיא