מדינת ישראל נ' ארביב(עציר)

החלטה

1.ביום 27.5.10 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של ניצול קטינות לזנות בנסיבות מחמירות על דרך של הבאתן לידי עיסוק בזנות (שני אישומים), ניצול קטינה לזנות על דרך של הבאתה לידי עיסוק בזנות (אישום אחד), ניצול קטינה לזנות על דרך של הבאתה לידי מעשה זנות (אישום אחד), ניסיון לניצול קטינה לזנות בנסיבות מחמירות על דרך של הבאתה לידי עיסוק בזנות (אישום אחד) והדחת קטינות לסמים מסוכנים (שישה אישומים ביחס לשבע קטינות).

במועד זה התבקש מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק"). לנוכח הצהרת באת כוחו דאז של המשיב, לפיה תבקש דחייה לצורך לימוד חומר הראיות והסכמתה להמשך מעצרו של המשיב לשם כך, הורה בית המשפט על מעצרו עד להחלטה אחרת.

2.ביום 8.7.10 הצהירו באי כוחו הנוכחיים של המשיב על קיומן של ראיות לכאורה נגדו וכן על קיומה של עילת מעצר וביקשו כי ייערך בעניינו תסקיר מעצר (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 12-13).

תסקיר המעצר בעניינו של המשיב התקבל ביום 23.8.10 והובאה בו עמדת שירות המבחן שלא להמליץ על שחרורו של המשיב "נוכח התרשמותנו מהסיכון הנשקף משי, והערכתנו כי אינו מתאים לשהות בחלופת מעצר בית, בהתחשב בהתרשמותנו מהמפקחים המוצעים". התרשמות זו גובשה על בסיס מפגש עם המשיב ומפגש עם הוריו, שהוצעו כמפקחים ונומקה בדפוסי אישיותו של המשיב, בהתנהלותו לאורך השנים, היותו מכור לחומרים פסיכואקטיביים – התסקיר התייחס לצריכת אלכוהול וציין כי המשיב שלל שימוש קבוע בסמים – ובהיעדר מודעותו למצבו. על רקע זה נקבע כי אין בחלופת מעצר הבית כדי להפחית את הסיכון הנשקף מהמשיב. עוד צויין כי הוריו של המשיב, שהוצעו כמפקחים במסגרת חלופת מעצר בביתם, אינם מודעים למורכבות מצבו כמו גם לצורך בטיפול.

3.ב"כ המבקשת גרס כי מסוכנותו של המשיב גבוהה וכי לנוכח התנהלותו של המשיב בבחירת קורבנותיו, כולן קטינות הנתונות במצוקה, תוך ניצול המצוקה והמצב הסוציו אקונומי בו היו נתונות, אין מקום לאפשר חלופת מעצר כלשהי. עוד הדגיש את הכחשתו של המשיב ביחס לשימוש באלכוהול ומכאן גם את הצורך בטיפול ואת העובדה כי הוריו של המשיב לא נתקבלו על דעת שירות המבחן כחלופה הולמת.

ב"כ המשיב, עו"ד רוזה, טען כי יש בחלופה המוצעת חלופה כדי לאיין את המסוכנות המיוחסת למשיב. לדבריו, המשיב עצמו חי באותם תנאי מצוקה יחד עם קורבנותיו לתמיכה בטענותיו הציג תצלומים של הדירה בה חי המשיב יחד עם הקטינות. עוד טען כי הקטינות לא היו במצב של חוסר ברירה, כפי שטענה באת כח המבקשת, ויכלו לעזוב את המקום. כמו כן ציין כי במהלך החקירה שוחרר המשיב למעצר בבית הוריו, משום שלא היו די ראיות נגדו, ומעולם לא נמצא מפר את מעצר הבית והוא נעצר בשנית משנמצאו ראיות נוספות לחובתו. לדבריו, אין חשש כי המשיב יבצע במעצר הבית, כשהוא מצוי תחת פיקוח, את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בא כוחו הנוסף של המשיב, עו"ד דוידוב, ביקש לדחות את תסקיר המעצר ואת מסקנותיו. בדברים בוטים הלין על שירות המבחן הן ביחס לזמן הארוך שחלף מאז הורה בית המשפט על הגשת התסקיר ביום 8.7.10 ועד לעריכתו ביום 23.8.10 והן על החיפזון בו הוכן ועל הסתירות שנפלו בו, לטענתו, ואף ביקש לזמן את קצין המבחן על מנת לחקרו.

על רקע הדברים הקשים והחריגים שהשמיע עו"ד דוידוב כלפי שירות המבחן הורתי על קבלת תגובתו הכתובה של שירות המבחן.

4.ביום 25.8.10 התקבלה תגובת קצין המבחן שערך את התסקיר, ובה הוסיף מידע על האופן בו גיבש דעתו לנוכח תשובותיו של המשיב. לאחר השלמת הטיעונים בפני התקבלה תגובתה של קצינת המבחן המחוזית ולפיה לא נמצא פגם במיומנותו, מקצועיותו, ויושרו של עורך התסקיר וכי כל קצין מבחן פועל בפיקוחו של קצין מבחן בכיר כך שנתוני האבחון נבחנים ומעובדים על ידי שני אנשי מקצוע.

5.בדיון שנערך לאחר קבלת תגובת שירות המבחן חזרה באת כח המשיבה על עמדתה, בעוד ב"כ המשיב, עו"ד רוזה, המשיך וטען נגד האמור בתסקיר. לדבריו, אין המדובר בהתמכרות לאלכוהול ממנה סובל המשיב, אלא רק בשימוש מוגבר באלכוהול וכי הסיכון אותו ביקש קצין המבחן לקדם הוא השימוש באלכוהול ולא חזרה על ביצוע העבירות. לטענתו, הוריו של המשיב הוכיחו עצמם כחלופה ראויה וכי הוצעו חלופות לפיקוח במקום אמו של המשיב, אולם אלו לא נבדקו על ידי שירות המבחן. לפיכך, הציע להוסיף על תנאי השחרור למעצר הבית בדיקות הימצאות אלכוהול בבית ובדיקות שימוש באלכוהול.

6.כאמור לעיל, הצהירו באי כח המשיב כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב כמו גם עילת מעצר. לפיכך, השאלה העומדת לדיון היא חלופת המעצר שהוצעה מטעמו של המשיב, מעצר בית בבית הוריו. חלופה זו נבדקה במסגרת תסקיר המעצר ונשללה באופן מוחלט. החלטה זו נומקה ואף הובהרה – באופן חריג ולבקשת בית המשפט - באופן המניח את הדעת. כך, הוסבר כי הוריו של המשיב, חרף רצונם לעזור לבנם, אינם מודעים למורכבות מצבו וכפועל יוצא מכך לצורך בטיפול במשיב. וכך הובהר כי המשיב עצמו נעדר מודעות למצבו. לכך יש להוסיף את מכתב ההבהרה של קצין המבחן בו הודגש כי הימנעותו של המשיב מצריכת אלכוהול בתקופת מעצרו איננה פרי תהליך גמילה משמעותי ואיננה מלמדת על היעדר סיכון או על הפחתה משמעותית בו.

גם העובדה כי המשיב שהה במעצר בית בבית הוריו במהלך חקירתו מבלי שהפר את תנאי המעצר איננה מלמדת כי חלופה זו אכן חלופה הולמת ואין בה כדי לבטל את מסקנת שירות המבחן בעניין.

על רקע האמור לעיל, לא מצאתי ממש בגישתם המצמצמת של באי כח המשיב ביחס למשמעות האמור בתסקיר שירות המבחן, כאילו מתמצה החשש בצריכת אלכוהול על ידי המשיב. כך גם לא מצאתי ממש בטיעוניהם כי המשיב עצמו היה שרוי באותה מצוקה ממש בה היו שרויות הקטינות עצמן. אף כי התמונות שהוצגו בפני מטעם המשיב מלמדות על התנאים הקשים בדירה ה חי הנאשם, הרי אין הדבר מבטל את תיאור מצב הדברים האמור בכתב האישום, ממנו עולה כי הנאשם ניצל מצוקתן הקשה של הנערות, שחלקן ברחו ממעונות של חסות הנוער, והביאן לידי זנות תוך שהוא נוטל מהן את האתנן שקיבלו וחי על רווחיהן. בכספים אלה אף רכש סמים והדיח שבע נערות קטינות לשימוש בסמים.

יתרה מכך, הבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים מנתה שתי עילות מעצר: הראשונה מכח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק, שעניינה בקיומו של יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם ואת בטחונו של הציבור והשנייה מכח סעיף 21(א)(1)(א), שעניינה יסוד סביר לחשש כי שחרורו יביא לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים על רקע התלות שפיתחו הקטינות במשיב. כאמור, הצהירו באי כוחו של המשיב כי אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה כמו גם עילת מעצר. משכך, ברי כי האמור בתסקיר שירות המבחן ביחס לחולשתה של החלופה המוצעת, מלמד כי אין בחלופה זו כדי לאיין את עילות המעצר הקיימות נגד המשיב.

לפיכך, אני מורה על עצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, ט"ז אלול תש"ע, 26 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: