מדינת ישראל נ' אקס

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת זקן בניגוד לסעיף 386ו' לחוק העונשין.

נטען כי ביום 4/10/11 תקף הנאשם את גרגורי ברונשטיין, המתלונן וכתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות.

גרגורי ברונשטיין, המתלונן יליד 20/11/1930, סיפר בבית המשפט כי הנאשם החנה את רכבו מתחת לחלונו ועל כן ביקש ממנו כי יזיז את הרכב בשל בעיה של זיהום אוויר המקשה עליו בשל גילו. אין הוא זוכר מתי ארע אירוע זה. באשר לאירוע שהביא אותו להגשת התלונה סיפר כי לאחר שחזר מבית החולים הגיש את תלונתו במשטרה.

לדבריו, הוא היה בדרכו חזרה לביתו מן השוק והתיישב על ספסל, כאשר הנאשם ניגש אליו מאחור ודחף אותו. המתלונן ביקש לקום, והנאשם ירק עליו והיכה אותו עד כי נפל. המתלונן הדגים תנועת אגרוף. המתלונן סיפר כי נכדתו הזעיקה אמבולנס ומשטרה והוא הובהל לבית החולים.

משהוטחה במתלונן גירסת הנאשם כי הוא לא נגע כלל ועיקר במתלונן הוא השיב כי הנאשם מבקש להצדיק את עצמו בשל צמיגי הרכב שלו שנחתכו והסביר כי צמיגי הרכב של הנאשם נחתכו והוא אף הראה לו זאת. הוא אינו יודע מי גרם לכך. משהוטח בו כי הנאשם טוען כי הוא עשה זאת, השיב "כיוון שהוא נאשם הוא מאשים אותי" והוסיף: "הוא הראה לי שהוא יעשה לי ככה שהוא יחתוך לי את הצוואר".

המתלונן אישר כי הוא והנאשם גרים בשני בתים סמוכים אך לדבריו, הוא אינו מכירו באופן אישי.

הוא ציין כי המחלוקת העיקרית ביניהם נסובה אודות חניית רכבו של הנאשם בסמוך לביתו של המתלונן, כיוון שמדובר במקום צר והעשן מפריע לשכנים.

המתלונן אישר כי פנה אל הנאשם בבקשה כי יזיז את רכבו אלא שהלה לא שעה לדבריו ועוד הוסיף המתלונן כי הנאשם אף הוריד בגדים שתלה המתלונן וגרם נזק לכביסה וכן נהג לקלל אותו בעת שישב על הספסל.

עם זאת הכחיש המתלונן את הטענה כי הוא נהג לקלל את הנאשם או כי הניף פטיש לעברו וטען כי זוהי טענת שקר.

כן אישר הנאשם כי בהודעתו ציין מקרה קודם בו עת היה בביתו, היה הנאשם מחוץ לביתו והשליך לעברו אל תוך הבית חפצים.

הוא סיפר כי לא הגיש על כך תלונה כיוון שסבר כי יפתרו את הבעיה בידידות, אלא שהנאשם המשיך והטיח כנגדו שהוא רוסי והוא נעלב מכך כיוון שהוא יהודי.

המתלונן אישר כי אכן היה עד לאירועים בהם ילדים קיללו את הנאשם אלא שאין הדברים קשורים בו וציין כי אף הוא נפגע לא אחת ממעשיהם של הילדים.

המתלונן ציין כי האירוע התרחש על ספסל המצוי בסמוך מאוד לביתו ומשנשאל מדוע לא נכנס איפוא אל ביתו ציין כי התקשה לעשות כן עם אשתו ועל כל פנים זו זכותו לשבת במקום. לשאלת ב"כ הנאשם האם אנשים אחרים צפו באירוע, הוא ציין כי השכנים ראו את האירוע מבעד לחלונות וציין שם של שכנה אחת – נדיה. הוא אישר כי לא מסר את שמה במשטרה.

המתלונן הוסיף וסיפר כי אנשים סייעו לו לקום מהרצפה וכי ראשו שתת דם וכך גם ידיו.

משנשאל מדוע לא נזכר דבר בתעודה הרפואית אודות פציעה בראש, השיב ב כי בבית החולים נערכו בדיקות כוללות ומקיפות וכי הוא נשאר לאשפוז של כארבעה – חמישה ימים.

משנשאל המתלונן האם אשתו ראתה את האירוע, השיב כי היתה בביתם ולא נכחה במקום וכשסיפר כי ישבה עימו על הספסל התכוון לאירוע אחר. באירוע זה לא נכחה כלל ועיקר וחזר על תיאור האירוע.

משנשאל האם נכדתו היתה נוכחת ,השיב כי היא הגיעה למקום לאחר הגעת המשטרה והיא זו שהזעיקה את האמבולנס. לדבריו הנכדה הוזעקה למקום על ידי אשתו שראתה אותו שותת דם.

או אז הקשה עליו ב"כ הנאשם וציין כי הנה אך זמן קצר קודם לכן סיפר כי אשתו לא היתה כלל ועיקר במקום. המתלונן הסביר כיהוא נלקח הביתה שותת דם ואז ראתה אותו אשתו והזעיקה את הנכדה וכמו כן הוזעקה משטרה.

המתלונן סיפר כי הגיע אל המשטרה כאשר שוחרר מבית החולים.