מדינת ישראל נ' אקב

החלטה

בפני בקשה שהוגשה על ידי בעלה של המבקשת לביטול פסק דין בהעדר המבקש, בגין פס"ד שניתן ביום 3.6.12.

על פי כתב האישום נהגה המבקשת ביום 14.3.11 בשעה 11:00 ברחוב שד' אלטלנה באשדוד לדרום בדרך עירונית בה מותרת מהירות מרבית 50 קמ"ש, במהירות של 85 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, סמל סעיף 6537.

בתאריך 3.8.12 הגישה המבקשת כאמור בקשה לביטול פס"ד בהעדר וטען כי:-

המבקשת לא התייצבה לדיון האמור, מאחר שלטענתה, עניין הדיון פרח מזיכרונה, בשל מצב בריאות והן בשל מעבר הדירה.

הקנס שהוטל מקשה עליו מבחינה כלכלית.

בנסיבות אלו, טוענת המבקשת לביטול פס"ד בהעדר, על מנת לתת את יומה בבית המשפט, ומניעת עוות דין.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה שכן, המבקשת זומנה כדין, ולא טרחה להתייצב לדיון ולפיכך אין לה להלין אלא על עצמה, העונש ראוי והולם, ובנסיבות אלה כאמור התביעה מתנגדת לבקשה.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי המבקשת, ובתגובת התביעה, החלטתי לדון בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר המבקשת.

בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם, תק-על 2009(1), 137 , 141 (2009) נפסק על ידי כבוד הנשיאה ד' בייניש כי :-

" סעיף 130(ח) מאפשר, אפוא, לנאשם שהורשע בעבירת חטא או עוון ונגזר דינו שלא בפניו (לרבות בעבירות שנדונו בהתאם להוראות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי) לבקש את ביטול הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו. זאת, בהתקיים אחד משני תנאים: קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבות המבקש לדיון שנערך בעניינו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק הדין (ראו עניין איטליא, בעמ' 803). השאלה המתעוררת במקרה דנן הייתה גם השאלה העיקרית שנדונה והוכרעה בפסק הדין בעניין איטליא, והיא השאלה האם בית המשפט מוסמך לדון שלא בנוכחות הנאשם בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם לפי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי. בית משפט זה בפסק דינו בעניין איטליא השיב בחיוב לשאלה האמורה. ההכרעה באותה פרשה התבססה על אופיה של הזכות להיות נוכח ועל תכליתה החקיקתית של הוראת סעיף 240. המשנה לנשיא ת' אור הצביע בפסק דינו על החשש כי קביעת חובה לערוך דיון בנוכחות הצדדים בבקשות לביטול פסקי דין שניתנו לפי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי תפתח פתח לניצול לרעה של ההליך השיפוטי ועלולה "לחתור תחת תכליתו" של סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי להביא לייעול ההליכים בעבירות קלות (ראו עניין איטליא, בעמ' 800-799)".

עוד נפסק מפי כב' הנשיאה ד' בייניש בהמשך לפס"ד כי :- "ההליך של בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם הוא חלק מן ההסדר הכולל הקבוע בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי לדיון בעבירות קלות. לפיכך, יש לעצבו באופן המגשים את תכליותיו של סעיף 240 הנ"ל ואינו מביא לריקונן מתוכן; קביעה שמשמעותה חובה לקיים דיון במעמד הצדדים בכל בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם ללא קשר למהות הבקשה ולנימוקיה עלולה להביא לתוצאה של ביטול התכלית החקיקתית של ההליכים המקוצרים המיוחדים שנקבעו בסעיף 240 הנ"ל. לעומת זאת, ההליך של עיכוב ביצוע עונש שהוטל על-פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, במיוחד כאשר עסקינן בבקשה הנדונה בפני ערכאת הערעור ולא בפני הערכאה הדיונית, הוא הליך שאינו מוסדר בסעיף 240 עצמו. אכן, ניתן גם לטעון כי טעמי יעילות מצדיקים ככלל אף את קיומו של הליך זה שלא בנוכחות הצדדים. אולם, בניגוד להליך של בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם אין בתוצאה של קיום דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע עונש בערכאת הערעור משום ריקון של תכליות ההסדר הקבוע בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי מכל תוכן; שכן ההסדר שנקבע בסעיף 240 הנ"ל מתייחס להליך בפני הערכאה הדיונית ולא בפני ערכאת הערעור. עוד יצוין, כי נוכח קיום ההליך לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם ונוכח האפשרות לסתור את חזקת המסירה איננו רואים בסיס להיזקק בהליך שלפנינו לטענות המשיב בתשובתו לערעור, הנוגעות לאי-חוקתיותה של תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי (ראו ע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים, פ"ד נו(2) 787, 807-805 (2002)".

אין מחלוקת כי המבקשת זומנה כדין, אלא שלטענת המבקשת, כי פרח מזיכרונה עניין המשפט עקב מחלתה, טיעון זה, אין בכך כך הצדקה לאי התייצבות המבקש.

בבית משפט העליון, ברע"פ 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, הש' שמגר, זכותו של נאשם ליומו בבית המשפט איננה אבסולוטית. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתם לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון.

רע"פ 2991/11 דוד שמש נ' מ"י, הש' ס' ג'ובראן, טעות איננה מצדיקה העדרות.

עפ"ת (חי') 13586-07-11 מחמוד מרדאוי נ' מדינת ישראל, הש' כ. סעב, המערער הורשע בהעדרו בעבירה של נהיגה בשכרות. המבקש טען כי עוה"ד שייפה את כוחו הושעה ועל כן שלח עו"ד אחר בשמו אשר לא עדכן את הנאשם בדבר מועד הדיון. בית המשפט קבע כי על אף שיוצג ע"י עו"ד אחר מזה שייפה את כוחו, העו"ד האחר מהווה את ידו הארוכה של עוה"ד מיופה הכח. טעות משרדית אינה יכולה להצדיק אי התייצבות לדיון.

לגוף הבקשה, אין מחלוקת כי המבקשת זומנה כדין, אלא שלטענתה כאמור שכחה מהדיון, כאמור לעיל, בית משפט העליון פסק כי שכחה אין בכך הצדקה לאי הופעתה לדיון.

" הוראות החוק בעניין מתן פסק דין בהיעדר אינן בעלות גוון טכני, אלא בבסיסם עומדים שיקולים מהותיים ביותר. הם נועדו למנוע "מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו " [עיינו והשוו: רע"פ 9174/09 יעקב בן יששכר נ' מ"י ].

מכל מקום, משלא הייתה התייצבות מטעמים הנעוצים במבקשת, לא יכולה היא לטעון שלא ניתן לו יומו (עיין: רע"פ 9142/01).

ברע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 168 , 169 (2007) נפסק על ידי כבוד השופט ג'ובראן כי: -