מדינת ישראל נ' אפרת(עציר)

גזר דין

1.במהלך שמיעת הראיות (בפתח ישיבת ההוכחות השנייה), הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון ולפיו, הנאשם חזר בו מכפירתו והודה בעובדות כתב אישום מתוקן [סומן א'] בשני אישומים נפרדים.

על יסוד הודייתו, הורשע הנאשם באישום הראשון בעבירות: שוד בנסיבות מחמירות – עבירה על סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [החוק], איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה – עבירה על סעיפים 10(א) + 62 (1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 וחובת פוליסה – עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970; ובאישום השני, הורשע בעבירות: דרישת נכס באיומים – עבירה על סעיף 404 רישא לחוק, גניבה – עבירה על סעיף 383(א)(1) + 384 לחוק, איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה – עבירה על סעיפים 10(א) + 62 (1) לפקודת התעבורה, חובת פוליסה – עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.

עובדות כתב האישום המתוקן

2.מהאישום הראשון עולה כי הנאשם החליט לשדוד שליח עסק לממכר פיצה. ב- 13.3.13 בסביבות השעה 22:25, התקשר הנאשם לסניף "פיצריה טורינו" בקרית ים והזמין משלוח פיצה לבניין ברחוב ברזילי 5, לדירה שלא קיימת. הנאשם התמקם במקום וארב לשליח, כשהוא חמוש בסכין מטבח [הסכין]. כעבור כחצי שעה הגיע למקום שליח הפיצריה י.ס. [המתלונן], כשהוא רכוב על קטנוע. המתלונן נכנס לבניין ומשלא עלה בידו לאתר הדירה, יצא ממנו כשהמשלוח בידו. הנאשם ניגש אליו ואמר: "בוא רגע אני חפשתי אותך", תפס את צרור המפתחות שהחזיק המתלונן וכשהוא מכוון לעברו את הסכין, הורה למתלונן להוציא הכל, הכסף, הארנק והטלפון הנייד שברשותו, באומרו: "אני אשחט אותך אם לא תוציא הכל", בעודו עורך חיפוש בכיסיו של המתלונן.

המתלונן, בפחדו מהנאשם, מסר לו את צרור המפתחות שלו, קסדת הראש, מכשיר הטלפון הסלולארי מסוג "אייפון" ותיק פאוץ' ובו 300 ₪. הנאשם רץ לעבר הקטנוע, עלה עליו ונסע מהמקום, כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

בסביבות השעה 02:30 לאחר שהמתלונן הגיש תלונה במשטרה ובעודו תר אחר הנאשם באזור בו נשדד, הבחין המתלונן בנאשם כשהוא רכוב על הקטנוע ברחוב טרומן בקרית ים. המתלונן הצליח לתפוס את הנאשם שנפל מהקטנוע ולעכב אותו עד להגעת שוטרים למקום.

3.מהאישום השני עולה שהנאשם החליט לשדוד שליח עסק לממכר פיצה.

ב- 26.2.13 בסביבות השעה 22:25, התקשר הנאשם לסניף "פיצה מונסטר" בקרית ביאליק והזמין פיצה לבניין ברחוב טרומן 52 בקריית חיים. לאחר מכן התמקם הנאשם בקרבת מקום וארב לשליח הפיצריה כשהוא מחזיק בחפץ שחור, הנחזה להיות אקדח. כעבור כחצי שעה הגיע למקום שליח הפיצריה א. ל. [המתלונן], כשהוא רכוב על קטנוע. המתלונן חיפש את הבניין אך לא איתר אותו. או אז הגיח הנאשם מבניין סמוך, ניגש אל המתלונן ובעודו מחזיק בחפץ דמוי האקדח, הורה למתלונן להתניע את הקטנוע. הנאשם משך מראשו של המתלונן את קסדת הראש, איים על המתלונן באקדח המדומה, אותו החזיק בידו, ודרש ממנו לתת לו את מכשיר הטלפון הסלולארי מסוג "אייפון" שברשותו, להוציא את כל הכסף שיש לו וכן לקח מידיו צרור מפתחות. הנאשם לקח מידי המתלונן את מכשיר ה"אייפון" והחל לברוח. הנאשם עלה על הקטנוע ונמלט מהמקום, כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה בתוקף ובלא פוליסת ביטוח בת תוקף.

טענות הצדדים

4.ב"כ המאשימה הגישה גיליון ר"פ של הנאשם (מא/1) וצילום החפץ הנחזה להיות אקדח (מא/2). הפרקליטה הגישה טיעוניה לעונש בכתב וכן הוסיפה וטענה בדיון בעל פה.

היא הדגישה את חומרת המעשים, התכנון והצביעה על המכנה המשותף, זמינות הקורבנות והדרך הפשוטה לעשות זאת. הזמנת השליח לכתובת ולהמתין לו עם כלי לאיום, סכין או אקדח צעצוע.

עוד טענה הפרקליטה כי לנאשם עבר פלילי עשיר. בחודש מאי 2012 הוא סיים לרצות עונש מאסר של 46 חודשים.

בנוסף הנאשם נהג כשהוא פסול נהיגה וגם לכך יש חומרה.

הפרקליטה טענה כי מתחם העונש הראוי בעבירת השוד באירוע הראשון, נע בין 3 ל-6 שנות מאסר ובאירוע השני של דרישת נכס באיומים, בין שנתיים לארבע שנות מאסר. היא טענה כי העונש צריך להיות מצטבר כיוון שמדובר בשני אישומים נפרדים.

הנאשם דנן בן 40 ולחובתו 11 עבירות קודמות. היא הפנתה לפסיקת כב' השופט גורפינקל בביהמ"ש המחוזי בת.פ 26657-03-12 שקבע מתחם שבין 3 ל-6 שנים בעבירת השוד.

ב"כ המאשימה עתרה בנוסף להטיל עונש מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק רישיון ופיצויים לשני המתלוננים. היא הבהירה כי הכסף והאייפון שנגנב באישום הראשון, לא הוחזרו.

5.ב"כ הנאשם ציינה שהנאשם הודה בכתב אישום מתוקן. האישום השני תוקן לאור קשיים ראייתים משמעותיים, שהיה בהם כדי להשליך על יכולתה של התביעה להוכיח את העבירות המקוריות שיוחסו לנאשם. ואילו העבירות שתוקנו באישום השני, קרי גניבה ודרישת נכס באיומים הן בכלל בסמכותו של בימ"ש שלום.

על אף שהודאת הנאשם ניתנה בתום ישיבה אחת, הרי שמדובר בתחילת המשפט והיא חסכה זמן שיפוטי יקר כמו גם העדת עדים, ביניהם ילד בן 13, אחיו של המתלונן שהעיד.

הודאת הנאשם משמעה נטילת אחריות והבעת חרטה והצהרה שהפנים את חומרת מעשיו ופחת הסיכון שיסתבך בעבירות נוספות בעתיד.