מדינת ישראל נ' אעמר(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיפים 1(ב) ו- 12 (1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב -1952 והחזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

2.מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 15.11.11 הנאשם שהינו תושב האזור, שהה בתחומי מדינת ישראל שלא כדין ובאותן נסיבות החזיק בסכין מבלי שהוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.

3.הנאשם יליד 1984 ובעברו שש הרשעות קודמות, בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, פריצה לרכב, גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב והחזקת כלי פריצה לרכב. כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה בן שלושה חודשים.

4.ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, להפעיל את המאסר המותנה בעניינו במצטבר לעונש זה ולהוסיף עליו מאסר מותנה ממושך.

נטען כי הנאשם נכנס לתחומי מדינת ישראל שלא כדין פעם אחר פעם, הודגש עברו המכביד והרלוונטי ונטען כי מהעבירות הנלוות לעבירת השהייה שלא כדין נלמד כי אין עסקינן בנאשם שנכנס לשטח המדינה במטרה לעבוד.

עוד הפנתה המאשימה כי עונשי המאסר שריצה הנאשם ואף המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו, לא הרתיעוהו מלשוב ולבצע עבירות נוספות.

5.בתימוכין באסמכתאות, עתרה ב"כ הנאשם להסתפק בהפעלת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם ולחילופין, להשית עליו עונש מאסר בן ארבעה חודשים.

נטען כי הנאשם שב ונכנס לשטחי מדינת ישראל בשל מצוקה אמיתית מאחר והוא מאוים ומצוי בסכנת חיים, משום שמקורביו חושדים בו בשגגה כי הוא משתף פעולה עם מדינת ישראל. נטען כי הנאשם נדון לעונש מאסר במקום מגוריו פעמיים בגין כך. עוד הדגישה הסנגורית כי כל מבוקשו של הנאשם התמצה בדאגה לפרנסתו וכי את הסכין מצא בגן ציבורי וביקש להשתמש בה לצורכי עבודתו ועל מנת לאכול.

הסנגורית הציגה פתרון לבעיית השהייה הבלתי חוקית של הנאשם, בדמות העברתו יחד עם גרושתו לירדן.

6.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה וביקש התייחסות למצבו.

7.לחובת הנאשם יש להדגיש את חומרת העבירות בהן הורשע. קיימות השלכות ביטחוניות, כלכליות וחברתיות לעבירת הכניסה לישראל שלא כדין וביצועה פוגע בזכותה הריבונית של המדינה לבקר את הנכנסים והיוצאים בשעריה.

באשר לעבירת החזקת הסכין, בתי המשפט מצויים בעיצומו של מאבק בנגע הסכינאות והם מצווים לתרום את תרומתם לעקירתו באמצעות הטלת עונשים מרתיעים ומכבידים. מדיניות ענישה מחמירה תואמת אף עניינו של מי שלא עשה שימוש אלים בסכין, אלא אך הצטייד בה ביציאה מחצריו.

עוד לחובת הנאשם יש להתייחס לעברו המכביד והרלוונטי, על תקופות המאסר שריצה והמאסרים המותנים שהושתו עליו, שלא היוו מורא מתבקש מפני ביצוע עבירות נוספות מטעמו. דומה כי הליכת כברות דרך מטעם בתי המשפט לקראת הנאשם בעברו לא הועילה לשם הימנעות מהישנות מעשיו הפסולים.

8.לזכות הנאשם יש להתייחס להודייתו המשקפת קבלת אחריות ולגילו הצעיר.

לא ראיתי לנכון לזקוף לזכות הנאשם את הנסיבות הנטענות ברקע ביצוע עבירת הכניסה לישראל. בפ' 27451-03-10 נשוא המאסר המותנה החל בעניינו של הנאשם נקבע כי טענותיו אלו לא אוששו. כך דאז וכך גם היום.

כמו כן, מבוקשו של הנאשם לשבור שבר, אינו מתיישב עם עברו הכולל הרשעות בעבירות נלוות ולעיתים חמורות. החזקת הסכין מטעמו במקרה דנן, שומטת את יתרת הקרקע עליה יכל להישען בהקשר זה, משלא מצאתי כל ממש לזכותו גם בנסיבות הנטענות להחזקתה.

9.עניינו של הנאשם תואם הדגשת אינטרסים בענישה בדמות גמול, הרתעה אישית וכללית ומניעה. הגמול ישקף את סלידת החברה ממעשי הנאשם ואת הוקעתם המתבקשת. המניעה תביא לניתוק מגע בינו לבין החברה הנפגעת תדיר ממעשיו וההרתעה תשמש כחרב מתהפכת מעל ראשו לבל יוסיף ויבצע עבירות נוספות לאחר שחרורו.

10.שוכנעתי כי בנסיבות העושה והמעשים, רק ענישה על דרך מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח, תבהיר לנאשם את הפסול שבמעשיו ותשיג את עיקר מטרות הענישה בעניינו.

11.באשר לאסמכתאות אליהן הפנתה הסנגורית, בחינה פרטנית של נסיבות העושים והמעשים השונים, לא העלתה עניין דומה כדי כך לעניינו של הנאשם שמלפניי. כידוע, כל מקרה נבחן כפי נסיבותיו הייחודיות ואין לנאשם זכות שמסגרת ענישתו תושווה לזו של נאשמים אחרים שדינם נגזר בנסיבות שונות משלו.