מדינת ישראל נ' אעמר(עציר)

הכרעת דין

על יסוד הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום אני מרשיע אותה בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952.

ניתנה והודעה היום כ"ד כסלו תשע"א, 01/12/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין בכך שביום 21/11/10, שהה בצומת דימונה – ירוחם ללא היתר כניסה.

2.לחובת הנאשם מאסר מותנה בן ארבעה חודשים בר הפעלה שהוטל עליו בת"פ 1003/09 ביום 2/3/09.

3.לזכותו של הנאשם יש לציין את העובדה שלא נלוו עבירות נוספות לעבירת הכניסה לישראל, וכן את מצבו הרפואי של בנו כעולה מהמסמכים הרפואיים נ/1.

4.דווקא האישור נ/2 לפיו לעיתים ניתנים היתרי כניסה בנסיבות אלה, מלמד שלא הייתה מניעה שהבן ילווה על ידי אמו, כאשר נוצר צורך רפואי לכך ובנסיבות אלה היה על הנאשם להימנע מלהיכנס לישראל שעה שהוא יודע שמאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו.

5.חוק העונשין כמו גם ההלכה הפסוקה קובעים, כי הכלל להפעלתו של מאסר מותנה והחריג הינו הארכה של המאסר המותנה. בנסיבות העניין מצאתי מקום להביא בחשבון נסיבותיו המיוחדות של הנאשם על ידי חפיפה מלאה של העונש שאטיל להפרת המאסר המותנה, אולם לא מצאתי מקום להימנע לחלוטין ממאסר ולהאריך את המאסר המותנה.

6.אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.אני מפעיל מאסר מותנה בן ארבעה חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 1003/09 בית משפט שלום באילת, המאסר ימנה מיום מעצרו 21/11/10.

ב.אני גוזר על הנאשם חודש מאסר בפועל אשר ירוצה בחופף למאסר המותנה שהופעל כאמור בסעיף א' לעיל. דהיינו בסך הכל ירצה הנאשם ארבעה חודשי מאסר בלבד.

ג.שלושה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, בהתאם לסעיף 52 (ג) לחוק העונשין תשל"ז – 1977, שלא יעבור כל עבירה על חוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952.

7.הפרוטוקול נרשם ב- WORD עקב תקלה ב"נט" המשפט ויש לסרוק אותו לתיק האלקטרוני.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ד כסלו תשע"א, 01/12/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: