מדינת ישראל נ' אסרף

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 15/09/11 בהעדר המבקש.

המבקש טען כי לא התייצב לדיון היות שלא הוזמן כדין, אולם המבקש התייצב בבית המשפט בתאריך 20/12/10, הודע לו על חובתו להתייצב לישיבת יום 15/09/11, ולמרות זאת לא התייצב לדיון.

בהתאם להלכה הפסוקה, משזומן נאשם כדין ולא התייצב, כאשר אין בידו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, הרי שהיה לו יומו בבית המשפט, ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל; רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נגד מדינת ישראל; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נגד מדינת ישראל – פורסמו במאגרים המשפטיים).

במסגרת הבקשה, הודה המבקש כי נהג ללא רישיון נהיגה תקף.

עם זאת, טען כי נגרם לו עיוות דין כיוון שפקיעת רישיון הנהיגה חושבה מיום 23/02/08 ועד ליום 23/06/10, הגם שהיה בידו רישיון נהיגה זמני תקף עד ליום 14/01/10. לדבריו, יש להחשיב את תקופת הרישיון הזמני ולכן מדובר בפקיעה למשך חמישה חודשים בלבד, והעונש הראוי הנו קנס.

בהתאם להלכה הפסוקה, מקום בו ניתן למבקש רישיון נהיגה זמני ומשלא השכיל בתקופה זו להוציא רישיון נהיגה קבוע, אזי אין לראות בתקופה שבה החזיק רישיון נהיגה זמני כתקופה המפסיקה את מניין הימים מאז פקע רישיון הנהיגה הקבוע, כיון שאין החוטא יוצא נשכר. משכך, נקבע כי תקופת הפקיעה תחושב ממועד פקיעת הרישיון הקבוע (רע"פ 6549/06 לירן שגיא נ' מדינת ישראל; ע"פ 6920/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים).

טענת המבקש, לפיה יש לחשב את התקופה מתום תקופת הרישיון הזמני, עומדת בסתירה להלכה הפסוקה ולכן דינה להידחות.

הענישה שהוטלה על המבקש נמצאת במתחם הסבירות, ולכן לא נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה ממתן פסק הדין בהעדרו.

הבקשה שלפניי הוגשה ללא תצהיר ולא ניתן במסגרתה טעם לשיהוי הממושך בהגשתה.

אשר על כן, הבקשה נידחת.

פסק הדין יוותר על כנו.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ב, 25 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: