מדינת ישראל נ' אסעד

הכרעת - דין

כתב האישום

1.הנאשם הועמד לדין בגין חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין – התשל"ז – 1977; להלן: "החוק").

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 17.9.12 נדקר סאמי נעיראת (להלן "סאמי"). כתוצאה מן הדקירה איבד סאמי דם רב, נותח, אושפז לתקופה משמעותית וסבל מפגיעה מוחית, קשיי נשימה וראייה.

על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם הוא שדקר את סאמי לאחר השתלשלות העניינים הבאה: בסמוך לשעה 21:00 בעיר שכם עצר הנאשם את רכבו, רכב הנושא לוחית רישוי ישראלית, פתח את דלת מושב הנהג ובכך חסם חלק מנתיב הנסיעה במקום. יחד עם הנאשם היו ברכבו שני נוסעים נוספים, מוחמד אלבנא ומוחמד בושכאר (להלן: "אל בנא" ו-"בושכאר") (אף שבכתב האישום נרשם "מוחמד טארק" ולא מוחמד אלבנא – הכוונה היא לאלבנא ועל כך אין מחלוקת).

בסמוך לכך הגיע למקום רכב אחר (להלן: "הרכב השני"), בו נהג עבד אל ראזק, אחיו של סאמי (להלן: "עבד אלראזק") ובו נסעו גם סאמי, שני אחיו אחמד וסאלח וחברם מאמון נעיראת. עבד אלראזק ביקש מהנאשם להזיז את רכבו ולאפשר להם לעבור, בתגובה קילל אותם הנאשם וירק לעברם. סאמי ירק לעבר הנאשם ועבד אלראזק עקף את רכבו של הנאשם ועצר בשולי הכביש. סאמי ועבד אלראזק יצאו מן הרכב ובמקום החלה קטטה. יתר הנוסעים שהיו בשני כלי הרכב ירדו גם הם והפרידו בין המתקוטטים. סאמי ועבד אלראזק החלו לחזור לרכבם וכך עשה גם הנאשם. בעת שהגיעו סאמי ועבד אלראזק סמוך לרכבם, הופיע לפתע הנאשם וסכין בידו. הנאשם דקר את סאמי מאחור בחזהו, בצד ימין מתחת לפיטמה, ונמלט מן המקום עם הרכב.

תשובת הנאשם לכתב האישום

2.הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי "היה אירוע של קטטה, שהוא היה בה קורבן" (עמ' 2, ש' 10), קטטה שהחלה לאחר שזוהה כבן של סייען. לטענת הנאשם, נוסעי הרכב השני ניסו לעשות בו לינץ' - הכו אותו, כינו אותו סייען ושברו את חלון רכבו. הנאשם הכחיש כי החזיק בידו כלי חד כלשהו וטען כי לא דקר את סאמי אלא ניסה להדוף את תוקפיו.

יריעת המחלוקת

3.דקירתו של סאמי במהלך האירוע ומידת החומרה של פציעתו אינם שנויים במחלוקת. (המסמך הרפואי מבית חולים רפידיה בנוגע לפציעתו - ת/9; סיכום אשפוז מבית החולים איכילוב – ת/1; תמונות המעידות על הצלקות שנותרו בגופו של סאמי בשל הדקירה - ת/8).

כמו כן אין מחלוקת כי הרכב הלבן בעל לוחית הרישוי הישראלית (להלן: "הרכב הלבן" או "רכבו של הנאשם"), הוא רכבו של הנאשם וכי הנאשם הוא זה שנהג ברכב בתחילת האירוע.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת זיהויו של הנאשם כמבצע הדקירה ומשתרעת גם על תיאור השתלשלות העניינים.

עדי התביעה

4.מטעם התביעה העידו – נוסף על שוטרים שהיו קשורים בתיק – סאמי, סלאח, מאמון ועבד אלראזק, כולם מנוסעי הרכב השני. כמו כן העיד כעד תביעה מוחמד אלבנא, שהיה מנוסעי רכבו של הנאשם. במהלך עדותו הנגדית הוכרז אלבנא כעד עוין לאחר שחזר בו מדבריו לפיהם הנאשם הוא שדקר את סאמי.

טענות הצדדים

5.ב"כ המאשימה ביקש להרשיע את הנאשם במיוחס לו על בסיס עדויותיהם המהימנות, לשיטתו, של עדי התביעה מהן עולה כי נהג הרכב הישראלי (הנאשם) הוא זה שביצע את הדקירה ולנוכח הימנעות ההגנה מלחקור את עד התביעה מאמון, שהעיד כי ראה את נהג הרכב הישראלי אוחז בסכין. בהתייחסו לעד התביעה אלבנא, שהוכרז כאמור כעד עוין, טען כי יש להעדיף את גרסתו הראשונה – בעדותו הראשית ולדחות את גרסתו הכבושה, שהועלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית. עוד טען כי הנאשם נמנע מהבאת עדי הגנה שהתביעה לא הצליחה לאתר ובהם בן דודו מוחמד בושכאר שנסע עמו ברכב וכי ההגנה נמנעה מהעדת אחיו של הנאשם, אף כי הלה נכח באולם בית המשפט, הימנעות המחזקת את ראיות המאשימה.

6.ב"כ הנאשם עתר לזיכוי מרשו. לטענתו, המאשימה נמנעה מלהעיד עדים אובייקטיביים, אף כי עדים כאלו נמנו על רשימת עדי התביעה בכתב האישום והסתפקה בהעדתם של עדים בעלי עניין – המתלונן ואחיו. עוד טען כי עדות המתלונן עצמו הינה עדות שמיעה בלתי קבילה משום שזכרונו של העד נפגע כתוצאה מפציעתו. עדותו של סאלח, אח נוסף של סאמי, נגועה לטענתו במגמתיות, עומדת בסתירה לעדויות של שני האחים הנוספים שהיו במקום ואינה אמינה, וככל שהיא נוגעת לאופן ביצוע הדקירה – אף אינה מתקבלת על הדעת.

ד י ו ן

7.על פי הנטען בכתב האישום התרחש האירוע המתואר בשני שלבים: בתחילה התפתחה קטטה, שהסתיימה ללא נפגעים, כאשר כל אחד מהצדדים פנה לרכבו שלו. אז, על פי המתואר, פנה הנאשם ודקר את סאמי בשעה שזה הלך לכיוון רכבו של אחיו, עבד אלראזק, והיה בגבו אליו. הנאשם, לעומת זאת, תיאר את מהלך העניינים באופן שונה וטען כי האירוע התרחש במהלך אחד שבו הותקף על ידי סאמי ובני משפחתו, תחילה בקללות וביריקות ובהמשך באלימות של סאמי כלפיו ובזריקת אבן לעבר שמשת רכבו שהתנפצה.

מטעם התביעה העידו אחיו של סאמי ושכנם מאמון, כי נהג הרכב הלבן (הנאשם) הוא זה שדקר את סאמי. לעומתם, העיד הנאשם כי סאמי ואחיו הכו אותו וכי הוא לא היה מעורב במעשה הדקירה. בתווך מצויה עדותו של עד תביעה נוסף, אלבנא, אשר שינה טעמו במהלך חקירתו הנגדית וטען כי לא הנאשם הוא שדקר את סאמי, כפי שהעיד תחילה.