מדינת ישראל נ' אסייג(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הצתה, עבירה לפי סעיף 448 רישא; חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413ה, הכל לפי חוק העונשין וכן עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ועבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, וזו הבקשה שבפניי.

על פי עובדות כתב האישום, בוצע מעשה חבלה ברכב אמו של המשיב. המשיב החליט להגיב בפגיעה ברכבו או ברכב אמו של החשוד במעשה הנ"ל. ביום 20/4/13 הצטייד המשיב בבקבוק ובתוכו חומר דליק והגיע לחניית בית אמו של החשוד במעשה, זאת כשהוא נוהג בקטנוע ולמרות שאין לו רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח. המשיב ניגש לרכב שחנה במקום והשייך לאדם בשם יניב כהן, שבר את חלון הנהג באמצעות פטיש, שפך לתא הנוסעים בנזין והצית את הרכב. כתוצאה מהמעשה נגרם נזק רב לרכב. יצוין עוד כי המשיב נכבה בידו בעת ביצוע ההצתה.

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, שיש בהן כדי לבסס עילה למעצרו של המשיב.

אירוע ההצתה נצפה ע"י עד בשם טומש אשר ראה את המצית מבצע את המעשה. הוא תיאר את תיאור לבושו של המצית וכן ראה כי ידו של המצית עולה באש. עדה נוספת בשם נורית שושן ראתה גם היא את המצית ותיארה את לבושו. כך גם בעל הרכב שהוצת, יניב כהן. מצלמת אבטחה אשר צילמה חלק מהחנייה, תעדה את רוכב הקטנוע חולף במקום וזמן קצר לאחר מכן, עלה עשן שחור. בסמוך לאחר ההצתה, נתפס המשיב בחצר ביתו כאשר הוא בסמוך לקטנוע וידו הימנית פצועה. המנוע של הקטנוע היה חם ועל ידית הבלם היו שרידי דם של המשיב. המשיב לבש בגדים אשר תאמו את אלה שתוארו בעדויות שפורטו לעיל. בדיקה שנערכה למשיב קבעה כי הפציעה בידו הימנית היא פציעה עקב כוויה שהתרחשה בסמוך לאותו מועד. מעילו של המשיב נמצא שרוף בשרוולו הימני בסמוך לזירת העבירה ואביו של המשיב זיהה את המעיל כמעיל של בנו. בסמוך לזירת העבירה נמצא בקבוק שהכיל בנזין. לראיות אלו מתווספות ראיות נוספות שלא מצאתי מקום לפרטן בהעדר מחלוקת בדבר ראיות לכאורה, ודי באלו כדי לבסס תשתית ראייתית שיש בה די כדי להוכיח את עובדות כתב האישום. אוסיף עוד, כי המשיב בחר לשמור על זכות השתיקה בנוגע לחלק מהשאלות שנשאל וגם התנהגותו זו מחזקת את תשתית הראיות כנגדו.

מעשה ההצתה מקים עילת מעצר של מסוכנות. עבירת ההצתה היא עבירה שתוצאתה אינה נחזית מראש, והרי המצית שולט ביצירת מעשה ההצתה אך לא בתוצאת מעשהו, כך נאמר: "ראשיתה מצער- גפרור- ואחריתה מי יישורנו" (ע"פ 7925/06 אבו עראר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.4.07)). תוצאתה של הצתה עלולה לפגוע בחיי אדם, בשלום הציבור וברכושו ולגרום למפגע סביבתי. מכאן המסוכנות הגבוהה הנובעת ממעשה עבירה זה, ואשר לא אחת עמדו בתי המשפט על חומרתו. כך, נקבע:

"...עבירת הצתה הינה מן החמורות שבעבירות - שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים - ובעניינו, כאמור, בשל דבר של מה בכך - עשוי להוסיף, לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות" [בש"פ 6526/02 מוחמד אלענמי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.7.02), ראו גם את בש"פ 142/05 צלי טנצר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.1.05)].

על זאת יש להוסיף כי המשיב נהג בקטנוע כאשר הוא אינו מורשה לנהוג ברכב זה. נהיגה ברכב מנועי של מי שלא הורשה לנהוג, מקימה עילת מסוכנות בפני עצמה ואין צורך להרחיב בעניין זה ריבוי הנפלאים בכביש כתוצאה מנהיגה בלתי אחראית של אלו אשר אינם יודעים לנהוג כנדרש.

עילת המסוכנות מתעצמת בשים לב לשמירה חלקית על זכות השתיקה וזאת כאשר נשאל המשיב שאלות מהותיות. לעניין השלכת השמירה על זכות השתיקה על מסוכנות המשיב, ראה:

בש"פ 8638/96 נחום קורמן נ' מדינת ישראל, פד"י נ(5) 200, 207 (1996); בש"פ 748/10 שוני איסקוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18/2/10); בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10/3/11).

על זאת יש להוסיף כי קיים חשש לניסיון לשיבוש מהלכי משפט, וזאת בשים לב לניסיונו של המשיב להעלים ראיות בדרך של השלכת מעילו וכן קיים חשש לניסיון להשפעה על עדים, כולם מתגוררים בסביבה הקרובה, באופן שבו ניתן לאתרם.

אשר על כן ובסיכומו של דבר, אני קובע כי קיימות עילות למעצרו של המשיב.

עם זאת, וגם כאשר קיימות עילות למעצר, על בית המשפט לשקול האפשרות לשחרור לחלופת מעצר. בית המשפט שם לנגד עיניו הצד האחד את נסיבות המעשה ומנגד, את נסיבותיו של מבצע העבירה. ראו: בש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22/3/11) וההחלטות שהוזכרו שם.

במקרה שבפניי, מדובר באדם צעיר שלחובתו הרשעה בודדת משנת 2010 בעבירת תגרה במקום ציבורי. בנסיבות אלו, ובהתחשב בעבר הפלילי שאינו מכביד, ובהתחשב בעובדה שמדובר לכאורה, במסוכנות הממוקדת באנשים מסויימים, סבור אני כי ניתן לבחון אפשרות לשחרור לחלופת מעצר, שתהיה בהרחקה של לפחות 70 ק"מ ממוקד ביצוע העבירה בסדרי פיקוח ראויים, אשר יבטיחו את האפשרות להבטיח את שלום הציבור ואת תכליות המעצר.

אשר על כן, הנני מורה כדלקמן:

אני מורה כי יוגש תסקיר בעניינו של המשיב אשר יאמוד את מסוכנותו ויחווה דעה בכל הנוגע לאפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, שכאמור תהיה מרוחקת מחיפה. על חלופת המעצר לכלול לפחות 3 מפקחים ראויים ללא עבר פלילי. שירות המבחן יתייחס בתסקירו לצורך בפיקוח אלקטרוני ולכל אמצעי פיקוח משלים נוסף.

יובהר כי מעבר לאמצעי הפיקוח שייקבעו, יורה בית המשפט על בטוחות כספיות משמעותיות. גובה הבטחות הכספיות, ייקבע לאחר התרשמותו של בית המשפט ושירות המבחן מהחלופה שתוצע.

אני מורה לסנגור להמציא לשירות המבחן ולפרקליטות את הצעותיו לחלופת מעצר, בהקדם האפשרי וזאת כדי לאפשר לשירות המבחן להתחיל בבחינת עניינו של המשיב.

יובהר, למען הסר ספק, כי בית המשפט טרם גיבש עמדה. אין לראות בעצם הזמנת תסקיר כגיבוש עמדה או כהתחייבות שיפוטית לתוצאה כזו או אחרת. לאחר שיוגש התסקיר, יוכל כל צד להשלים טיעוניו ובית המשפט ישקול את כל הנתונים הנדרשים בטרם מתן החלטה סופית.

שירות המבחן מתבקש להגיש תסקירו עד ליום 2/6/13.