מדינת ישראל נ' אסייג ואח'

החלטה (נאשם 3)

בפני בקשה למחיקת כתב האישום כנגד הנאשם 3 בתיק זה, בשל הפרת חובת השמוע.

השתלשלות הדיון עד כה

כנגד הנאשמים הוגש, ביום 20.02.2011, כתב אישום המיחס להם, בצוותא, עבירה מסוג פשע, של אחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 0.58 גר', שלא לצריכתם העצמית. הנאשמים נתפסו בעבירה, לכאורה, כשנתיים קודם לכן, ביום 17.05.2009.

הדיון הראשון, מיום יז' חשון תשע"ב – 14.11.2011, שהתקים בפני חברי כב' השופט א. זבולון, נדחה לצורך זימון אחד הנאשמים ומנוי סניגור, וזאת לאור עמדתה העונשית של התביעה.

בדיון שלאחר מכן, מיום ז' טבת תשע"ב – 02.01.2012, אף הוא נשמע בפני חברי כב' השופט א. זבולון, בקשה ההגנה תגובת התביעה לשאלה, האם עמדה בחובה לאפשר לנאשמים זכות השמוע, כמוטל עליה בדין.

ביום ט' טבת תשע"ב - 04.01.2012 הגישה התביעה תגובתה, ובה נטען, כי נשלחו מכתבי ידוע, ופורטו הכתובות אליהן נשלחו. בהחלטה מאותו היום, הורה בית המשפט לתביעה לצרף האסמכתאות הנזכרות בתגובה לעיון בית המשפט, היינו – עותק מכתבי הידוע, אישורי משלוח, וכותרת אמרות הנאשמים, בלא תוכן האמרה (ע"מ לוודא התאמה בין הכתובות שנמסרו בחקירה לכתובות אליהן נשלחו מכתבי הידוע). מסמכים מסוימים שהיו ברשות התביעה הועברו ביום יז' טבת תשע"ב - 12.01.2012. בהחלטה מאותו היום, הועברו מסמכים אלה לעיון ההגנה.

ביום כא' אדר תשע"ב – 15.03.2012, הגישה ההגנה בקשה לבטול כתב האישום כנגד הנאשם 3, מחמת הפרת חובתה של התביעה לאפשר לו זכות השמוע ופגיעה בזכות להליך הוגן.

ביום כה' אדר תשע"ב – 19.03.2012, הוגשה תגובה לבקשה.

טענות הצדדים

לטענת סניגור 3, הפרה המאשימה חובתה לאפשר לו זכות השמוע, זאת בשל העובדה, כי לא קבל מכתב הידוע על העברת התיק לטפול התביעה והכוונה להגיש כתב אישום, בעקבותיו יכול היה לבקש שמוע ולשטוח טענותיו. לטענתו, כתובתו של הנאשם 3, כפי שנמסרה בחקירה, היתה רח' אגס 4/1, בעוד שע"ג מכתב הידוע מופיעה הכתובת רח' אגם 4. לטענתו, התביעה לא עמדה בנטל להוכיח, כי מכתב הידוע נשלח, וכי התקבל אצל הנמען, משלא הציגה כל אישור מסירה ואף לא אישור על משלוח דואר רשום.

לטענת התביעה, מכתבי הידוע נשלחו לכתובות אותם ציינו הנאשמים בעת חקירתם. התביעה מציינת, כי ניסתה לבצע בדיקה אל מול רשות הדואר על מנת לוודא שאלת משלוח ההודעות ומסירתן, אך לטענתהּ בשל חלוף הזמן לא ניתן היה לבצע הבדיקה. בתגובה הנוספת מטעמה, מיום יז' טבת תשע"ב - 12.01.2012, אף ציינה התביעה, כי למעשה אין בידיהם אישורי משלוח. ציטוט:

יתרה מכך, לאחר בדיקה עם רשות הדואר עולה כי עקב חלוף הזמן ממועד משלוח הדואר הרשום אין בידם אישורי משלוח...

יצוין, כי לא הוגש מזכר כלשהו המפרט צורת הבירור שנערכה ומי בצע הבירור האמור. עוד יצוין, כי אין ברור מדוע נזקקה התביעה לפנות אל רשות הדואר לבדיקת אישורי משלוח, ולא טרחה לשמור אישורי המשלוח, ככל שבוצע משלוח, בידיה בזמן אמת.

עוד טענה התביעה, בתגובתה מיום כה' אדר תשע"ב – 19.03.2012, כי גם אם נפל מחדל בהתנהלותה מבחינת אי-משלוח מכתב הידוע, המדובר בפגם בלתי מכוון, ובטול כתב האישום בשל פגם זה יהווה צעד בלתי מדתי.

דיון והכרעה

סעיף 60א לחו' סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק"), קובע כדלקמן:

(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.

.

.