מדינת ישראל נ' אסיג(עציר) ואח'

החלטה לגבי המשיבים 1,3

בפני בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן : חוק המעצרים).

נגד המשיבים הוגש כתב אישום בגין עבירות של גניבה בנסיבות מיוחדות, עבירה לפי סעיף 384א(א)(2) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין") ; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961; דייג בישראל ללא רישיון, עבירה בניגוד לסעיף 3(4) יחד עם סעיף 10(1)(א) לפקודת הדיג, 1937 + סעיף 29 לחוק העונשין.

למשיב 1 מיוחסת גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר, כי המשיבים קשרו ביניהם קשר לביצוע גניבת דגים מבריכת דגים בקיבוץ אפיקים. ביום 27.5.2010 סמוך לשעה 03.00 לפנות בוקר, הגיעו המשיבים באמצעות רכב מסוג סיאט ואופנוע אל הכניסה לקיבוץ אשדות יעקב איחוד. המשיבים השאירו את רכב הסיאט סמוך למסעדה הנמצאת במקום, ופנו משם אל עבר בריכת הדגים. המשיבים גנבו מתוך בריכת הדגים באמצעות רשת אשר הביאו עימם, כחצי טון דגים מסוג אמנון. שניים מהמשיבים חזרו לכיוון המסעדה, משם נסעו ברכב הסיאט ובאופנוע לכיוון בריכת הדגים, העמיסו את הדגים על רכב הסיאט ונסעו לכיוון טבריה. במחסום משטרתי, נעצרו המשיבים כשברכב הסיאט הדגים הגנובים.

המשיב מס' 1 פנה למשיבים עת היו במעצר, כדי לתאם גרסאות ובכך שיבש מהלכי משפט.

טענות מטעם הצדדים:

טענות המבקשת :

המבקשת ביקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם, לדעת המבקשת קיימות ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתם של המשיבים הכוללות בין היתר דוחות שוטרים.

המבקשת טוענת, כי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנות לציבור ולרכוש, במידה והמשיבים ישוחררו. מסוכנות זו נלמדת מהתארגנות מוקדמת של המשיבים ונסיבות ביצוע העבירה.

טענות ב"כ המשיב 1 :

ב"כ המשיב טען להעדר ראיות לכאורה והעדר עילת מעצר. לטענתו, מדובר בעבירת רכוש שאין בצידה תחכום.

ב"כ המשיב ביקש להורות על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר בבית אחיו בפיקוח אחיו וגיסתו.

טענות ב"כ המשיב 3:

ב"כ המשיב 3 טען להעדר ראיות לכאורה והעדר עילת מעצר. ב"כ המשיב ביקש להורות על שחרור המשיב בחלופת מעצר בבית חברתו של המשיב.

דיון:

בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, עליו לבחון  שאלת קיום ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.

ראיות לכאורה:

בית-המשפט בוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש,אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר .ראה: בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148.