מדינת ישראל נ' אסחאק

החלטה בענין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר

באשר לאי ההתייצבות – המבקש לא חולק על כך שזומן כדין, לטענתו, לא התייצב משום שסבר כי משהודה מר אליאס זידאן שהוא זה שנהג ברכב וביצע את העבירה (במכתב שנשלח למרכז לפניות נהגים) לא היה עוד צורך בהתייצבותו (סעיף 15 לבקשה).

המבקש פנה וביקש להישפט, הוזמן כדין למשפטו וחרף זאת בחר שלא להתייצב. אין בשליחת מכתב למטה הארצי (שעפ"י אישור הדואר הרשום שצורף לבקשה נשלח יומיים לאחר שנשפט בהעדרו) כדי להוות עילה לפוטרו מהתייצבות. ההיפך מכך, משניתן לו יומו היה עליו להתייצב בבית המשפט לשטוח את טענותיו ולהציג את אותו נהג אשר לטענתו נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, כדי לפרוק מעצמו את חזקת הבעלות (סעיף 27ב לפקודת התעבורה). אך הוא בחר שלא לעשות כן. בהקשר זה ראוי להעיר, כי לפי מועד החתימה על יפוי הכח (14/6/11) היה המבקש מיוצג אותה עת, בא כוחו אף החתים את אותו זידאן על תצהיר ביום 19/6/11 כעולה מתאריך המתנוסס על תצהירו של זידאן, כלומר טרם המשפט. לפיכך, אין ולא הייתה כל סיבה מוצדקת להעדר ההתייצבות.

באשר לשאלת עיוות הדין – כאמור, מדובר בבקשה להישפט ביחס לעבירה שנעברה ביום 19/9/10. חרף הנטען בבקשה בדבר זהותו של עובר העבירה, לא נעשה דבר בענין זה בכל מהלך הזמן הרב שחלף מאז ביקש המבקש להישפט. רק ביום 23/6/11 יומיים לאחר שנשפט בהעדרו, שיגר פניה למרכז לפניות נהגים, בטענה שאחר הוא שביצע את העבירה ולכן יש להסב את הדו"ח על שמו.

זאת ועוד, בבקשה נטען כי המבקש הינו בעל מוסך ונתן לאותו זידאן רכב חלופי ורק לאחר "בדיקה מעמיקה" התגלה הדבר וזהותו של עובר העבירה (סעיף 4 לבקשה). לבקשה לא צורפו מסמכים המאמתים את הטענות העובדתיות שנטענו בבקשה, לרבות התיקון ברכבו של זידאן, והמסמכים בדבר מסירת רכב חלופי לאותו זידאן, וכידוע, קיימים מסמכים המאמתים זאת ובנקל ניתן היה להציגם, אך המבקש נמנע מעשות כן על כל המשמעות הנובעת מכך.

יצוין, כי דווקא בשל טענת המבקש כי הוא בעל מוסך, ומן הסתם, מאז המועד הנקוב בכתב האישום, מסר את הרכב החלופי ללקוחות רבים, היה עליו להראות כיצד איתר בדק ומצא את זהות הנהג עובר העבירה, טענה שהיה מקום להעלותה בהזדמנות הראשונה כשקיבל את הדו"ח ולא העלה אותה, ולא בא זיכרה אלא רק לאחר שנשפט בהעדרו (ראה לעניין זה דברים שאמר כב' השופט א' לוי במ"ח 8398/10 צדוק ספדה נ' מדינת ישראל (2011).

לפיכך, לא הורם הנטל לשכנע כי אכן יש ממש בטענה כי במועד העבירה, נהג אחר הוא זה שביצע את העבירה, ומכאן שלא הוכח חשש לקיומו של עיוות דין.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"א, 11 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: