מדינת ישראל נ' אסולין(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו לפי סעיף 21(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של העלבת עובד ציבור, תקיפת עובד ציבור, איומים, ולפיו ביום 23/12/09 נקרא עובד מחברת "מניב" בעיריית ראשון - לציון למקום מגוריו של המשיב, לבדיקת קריאה בגין ניתוק מים. עת נמצא אותו עובד במקום, הגיע הנאשם, קילל ואיים כמפורט בכתב האישום. למשמע דברים אלו, עזב המתלונן את המקום, אך המשיב הלך בעקבותיו, תוך שהוא דוחף אותו, וצועק "תביא לי שעון אני אחבר את המים". בהמשך ניגש המשיב לרכבו של המתלונן, נטל ממנו מפתח צינורות ושעון מים, ובעוד המתלונן מבקש שיחזיר את הציוד, רץ המשיב לעברו ובידו הציוד תוך שהוא צועק "אני אזיין אותך". המתלונן החל לברוח מהמקום, והמשיב הניף את מפתח הצינורות אל עבר המתלונן.

בהמשך הזעיק המתלונן עזרה וביקש מהמשיב להחזיר את הציוד, בתגובה תפס המשיב במפתח צינורות וזרקו אל עבר המתלונן אשר זז הצידה ועל כן לא נפגע.

ב"כ המשיב טוענת לכרסום בראיות ומבססת טענתה זו על דו"ח הפעולה של השוטר גיא בכר מיום 23/12/09 בשעה 12:30. לדבריה, בדו"ח זה מפרט השוטר דברים שנאמרו לו מפי המתלונן אשר מסר לו כי המשיב חטף מידיו את מפתח הצינורות ואיים עליו שאם הוא יפרק את שעון המים, יתקוף אותו והתעמת מילולית עם המתלונן.

לדברי ב"כ המשיב העובדה כי בדברים אלה שרשם השוטר ואשר לכאורה נמסרו מפי המתלונן, לא בא זכרה של השלכת מפתח הצינורות והדחיפה, יש בה כדי לכרסם בראיות ובגרסה המאוחרת יותר שנמסרה ואשר לפיה, המשיב תקף את המתלונן ואף זרק לעברו מפתח צינורות.

ייאמר מיד כי לא ניתן ללמוד מהאמור בדו"ח הפעולה ראיה לאמיתות תוכנם של הדברים שנמסרו על ידי המתלונן למשיב. דו"ח הפעולה הינו בגדר עדות שמועה לצורך הענין. אין המדובר בגרסה שנמסרה אומתה נחתמה על-ידי המתלונן וככזו מהווה ראיה לאמיתות התוכן. מדובר בתקציר אותו רשם השוטר לאחר שניהל שיחה עם המתלונן. בהחלט ייתכן, בנסיבות אלה, כי מדובר רק בתמצית הדברים.

יתר על כן מיד ובסמוך למפגש עם השוטר, כבר בשעה 12:57, מסר המתלונן גרסה מפורטת לפיה המשיב דחף אותו, ובהמשך המשיב תפס את מפתח הצינורות וזרק אותו לכיוונו אך המפתח לא פגע בו (ראה לענין זה עדות המתלונן מיום 23/12/09 שעה 12:57 בשורה 14).

על עדותו זו חוזר המתלונן אף בחקירתו מיום 24/12/09.

לעדותו זו של המתלונן נמצאת תמיכה בעדויות 2 עדי ראיה. עדות שמעון פריינטה מיום 24/12/09 בשעה 10:49. המוסר כי הגיע למקום לאחר שקיבל קריאה במירס מהמתלונן. עד זה מתאר כי המשיב היה מאוד נסער וקילל, ניסו להרגיע אותו והוא ביקש כל הזמן ללכת לכיון המתלונן, בשלב מסויים אף השליך את המפתח צינורות על המתלונן. העד מוסיף כי המשיב היה "חמום מוח ועצבני".

תמיכה נוספת לעדות המתלונן נמצאת בעדות העד קרלו צור מיום 24/12/09 בשעה 10:33, המתאר כי המשיב שב ואמר כי "ידפוק למישהו את המפתח בראש" וכי ראה את המשיב משליך לעברם את מפתח הצינורות והזמין משטרה רק לאחר שראה כי המשיב השליך עליהם את מפתח הצינורות.

לא מצאתי כל כרסום בחומר הראיות, כפי שהוצג בפני, הראיות שהוצגו עומדות ברף הנדרש על-פי הלכת זאדה ואף למעלה מכך.

משמצאתי קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב, נשאלת השאלה האם קמה עילת מעצר. בענין זה אני מפנה להחלטתי מיום 27/12/09, בה קבעתי כי לשיטתי תקיפת עובד ציבור שהינה עבירה חמורה לכשעצמה מלמדת גם על העובדה כי המשיב אינו מכבד את רשויות החוק.

למשיב עבר פלילי מכביד ביותר לרבות בעבירות אלימות קשות כדוגמת פציעה, עבירות כנגד שוטרים, עבירת הצתה, עבירות רכוש ובמספר הזדמנויות נמצא כי אינו כשיר לעמוד לדין.

במכלול השיקולים הללו אני סבורה כי מסוכנותו של המשיב אף מתעצמת.

למרות האמור מצאתי לנכון לשמוע פרטיה של חלופת מעצר אשר הוצגה על-ידי באת כוח המשיב.

בית המשפט לא התרשם כי מדובר בחלופה ראויה שיש בכוחה להשיג את תכלית המעצר. נדמה כי העריבה המוצעת אינה מבינה עד תומם, לא את המעמד ולא החובות המוטלות עליה.

נוכח התרשמות בית המשפט נשאלה המפקחת המוצעת האם סובלת מבעיות כלשהן ואישרה כי בעבר טופלה פסיכיאטרית, ודברים אלה מצטרפים לאמירה המצויה בפרוטוקול הדיון מיום 03/12/07 בתיק פלילי 4139/07 בעניינו של המשיב שם טען ב"כ כנימוק מקל בטיעונים לעונש, כי המשיב ביצע את המעשים על מנת להגן על אימו שהינה חולת נפש.

סוף דבר- אין בחלופה שהוצגה על מנת להוות חלופה הולמת כלל ועיקר.

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד החלטה אחרת ודוחה לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית בתנאי אשפוז, בבית חולים פסיכיאטרי על-פי החלטת הפסיכיאטר המחוזי וזאת לצורך ביצוע הסתכלות פסיכיאטרית ומתן חוות דעת בשאלה האם המשיב מסוגל לעמוד לדין והאם היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה.