מדינת ישראל נ' אסבן

הכרעת דין

כנגד רכב המצוי בבעלות הנאשמת, נרשמה, ביום 28.12.11, הודעת תשלום קנס בגין חניה על המדרכה, במקום שלא הוסדר לשם כך (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה.

הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום, אך טענה כי קיים הסדר בין הרשות המקומית, עיריית בת ים, לבין תושבי הרחוב, המתיר להם לחנות באופן המתואר בכתב האישום.

מטעם המאשימה הוגש הדו"ח, שערך רס"ב אילני שמואל וסומן ת/1.

הנאשמת אישרה כי הרכב חנה בדיוק באופן המתואר בדו"ח.

מכאן, כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות המקרה, לפיהן ביום 28.12.11, בסמוך לשעה 07:50, חנה רכב הנאשמת על המדרכה שברחוב ירושלים בבת ים, בסמוך לבית מספר 58 וזאת לרוחב המדרכה, תוך שהוא חוסם אותה לחלוטין למעבר הולכי רגל ומאלצם לרדת לכביש, תוך סיכון עצמי. עוד ציין העד, כי הרכב חנה כאשר חלקו האחורי גולש לתחום מעבר החצייה המסומן במקום.

מטעם הנאשמת, הוגשו תמונות המתארות כלי רכב חונים על המדרכה במקום העבירה, שסומנו נ/1.

לאחר שבחנתי הראיות שהוגשו הצדדים ובחנתי טענותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות המצוינות בדו"ח.

מהתמונות שהגישה הנאשמת, עולה כי כלי רכב חונים על המדרכה, לרוחבה, תוך חסימה הרמטית של המדרכה עד כדי מניעת מעבר הולכי רגל, הנאלצים לרדת לכביש על מנת לעבור במקום.

טענת הנאשמת כי אופן החניה במקום, מאושר על ידי עיריית בת ים, לא נתמכה בכל ראיה, כאמור בפרוטוקול הדיון.

בנוסף, אני סבורה כי לא יעלה על הדעת כי רשות מקומית תגיע להסדר שכזה עם תושביה, גם בהנחה כי במקום קיימת מצוקת חניה, שכן הדבר גורם לסיכון של ממש לציבור עוברי הדרך במקום ואין כל מקום להעדיף את האינטרס האישי של התושבים, על פני זה של הציבור. ייתכן ואם מדובר בחניה בשעות הלילה המאוחרות בלבד, ניתן עוד היה להשלים עם הסדר שכזה, אך הנאשמת טענה כי ההסדר מתיר לה לחנות באופן זה עד לשעה 09:00 והדבר חורג , לטעמי, מתחום הסבירות.

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כאמור, כי הנאשמת עברה עבירה כמיוחס לה בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ג , 11 אפריל 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: