מדינת ישראל נ' אסא

הכרעת דין

הנאשמת למעשה מודה בביצוע עבירה כלומר שחנתה במקום חניה המיועד לנכה משותק רגליים ואין בדבריה הנוספים כדי להוות סייג לאחריות פלילית ולפיכך הנני מרשיעה בעבירה המיוחסת לה. אציין בשולי הדברים כי מקום המוקצה לנכה משותק רגליים צריך לעמוד לשימושו כל הזמן ואדם אחר שאינו משותק רגליים אינו רשאי להחנות בו ולו לרגע כי גם באותו רגע המקום אמור לעמוד לשימוש הנכה. קל וחומר כאשר לדברי הנאשמת עצמה החניון היה די ריק כדבריה ולפיכך במקום אחר שבו היתה חניה שאין מניעה להשתמש בה היא היתה צריכה להחנות ולא באופן שפוגע בזכות הנכה שנגישותו חשובה היא גם לציבור בכללותו.

ניתנה והודעה היום ג' כסלו תשע"ד, 06/11/2013 במעמד הנוכחים.

אילן בן-דור, שופט

גזר דין

הנאשמת הורשעה על בסיס הודייתה בעבירה של חניה במקום המיועד לנכה משותק רגליים שהיא עבירה לפי סעיף 12 לחוק העזר לראשון לציון (העמדת רכב והחנייתו) התש"ס-2000 , וסעיף 254 לפקודת העיריות [נוסח חדש] וכן סעיף 72א'(16) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 וצו התעבורה (עבירות קנס) התשל"ז-1977.

זאת כי ביום 3/1/12 בשעה 18:25 החנתה את מכוניתה במקום שמיועד לנכה.

המאשימה עתרה להטלת קנס בגובה שילוש הקנס המקורי שהיה בסכום של 1,000 ₪ דהיינו ל-3,000 ש"ח וציינה את הטעמים העיקריים הבאים: א. לטעמה מדובר בהיתממות כי במקום איסור ברור. ב. חומרת האיסור העולה גם מגובה הקנס הגבוה יחסית. ג. הנאשמת לשיטתה סתרה עצמה כי למרות שאמרה שלא היתה בעבודה בשל מחלה על בסיס אישור בדיעבד היתה גם לדבריה במכללה בה עבדה. הנאשמת עצמה ציינה סיבה פרטית הכרוכה להגעה שהיא צורך להחזיר ספרים שברשותה וחזרה והתייחסה לבעיית בריאות שמטעמי צנעתה לא אפרט אך כאמור גם בהכרעת הדין לא היתה בה משום מניעה משימוש במקום חניה אחר שלא על חשבון נכה משותק רגליים.

חוק העזר קובע איסור חניה החשוב לציבור לצד ההסדר הכללי חל הסדר ספציפי מכוח חוק חניה לנכים, תשנ"ד 1993, הקובע חריג לפיו לנכה ורק לנכה שמקיים את תנאי החוק הרשות להחנות במקום שאין חניה מותרת בו לאחרים בהתקיים תנאים ספציפיים מתוך הכרה בחשיבות הנגישות לנכים שהיא רבה.

בהזמנה למשפט ניתנה לנאשמת הברירה לשלם קנס בסכום של 1,000 ₪ לאחר שנמצאה כי חנתה לדעת המאשימה במקום האסור או להישפט .

הנאשמת, בחרה ,כפי זכותה החשובה , להישמע והורשעה. המאשימה עתרה להטלת קנס שגובהו פי שלושה מהקנס המקורי.

על כך נפסק כי "תכליתה של ברירת הקנס היא לעודד תשלום קנס ללא התדיינות ובכך להקל הן על האזרח והן על מערכת אכיפת החוק . לאדם יש זכות לבחור במשפט מקום שמשוכנע הוא , כי הוא יכול להוכיח את חפותו. ואולם הבוחר להישפט נוטל על עצמו סיכוי וסיכון. סיכוי כי יצליח להוכיח את חפותו ויימצא חף מפשע וסיכון בכך שיתנהל משפט, על כל הכרוך בכך לרבות נשיאה בעונש כמתחייב מן החוק. במקרה דנא משבחר המבקש להישפט חשף עצמו לנשיאה במלוא העונש ועצם ההודיה בעת המשפט אין משמעותה, כי על בית המשפט להטיל את הקנס שהיה מוטל עליו, לולא בחר להישפט. ראו כב' השופט ג'ובראן רע"פ 7233/06 יולזרי נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.06) ראו ישום של אותו רציונל מפי כב' השופט מודריק בע"פ (ת"א) 4271/98 איזק נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 28.1.99) וראו בעניין אחר ורשבסקי בו התייחס לאפשרות להשית "חיוב כספי שלושה וארבעה כפל כפול" (להלן:"עניין וכן כב' השופטת ברקאי ע"פ 4510/97 (מחוזי באר שבע) פרבשטיין נגד מדינת ישראל (לא פורסם 11.2.08). ער אני מצד שני גם לדברי הנאשמת על מצבה הבריאותי ובמידה מה לקולא אתחשב בכך.

ישום הפרמטרים הרלבנטיים למעשה בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה מצאתי לגזור כדלהלן:

קנס בסך 2,000 ש"ח או מאסר למשך 5 יום תחתיו. בשים לב לנאמר אודות מצוקתה הכלכלית אף שאין בפניי ראיות מוצקות לכך, מצאתי לפרוש את הקנס והוא ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון לא יאוחר מיום 1/12/13. היתר ל-1 לחודש אחריו עד התשלום המלא. אי פירעון אחד התשלומים במועד יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

התחייבות על סך 500 ש"ח, להימנע מעבירות בהן הייתה ההרשעה, לשנה מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד תוך 45 יום

ניתן והודע היום ג' כסלו תשע"ד, 06/11/2013 במעמד הנוכחים.

אילן בן-דור, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: