מדינת ישראל נ' אנעים

החלטה

בפניי בקשה לחזרה מהודיה לפי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, וזאת לאחר שהנאשם הודה, הורשע עפ"י הודאתו וניתן גזר דין בנוכחותו.

הנאשם הואשם בכך שנהג בשכרות לאחר שבליטר אויר נשוף שניטל ממנו נמצאו 425 מק"ג אלכוהול.

ביום 4/3/13 התייצב הנאשם לישיבת הקראה ביקש דחיה על מנת לשכור את שירותיו של עו"ד שהוא מכיר. בית המשפט נעתר לו ודחה את הדיון. ביום 14/4/13 התייצב עו"ד נגולה יחד עם הנאשם וביקש דחיה "על מנת לבוא בדברים". בית המשפט שוב נעתר לו ודחה את הדיון. במועד שנקבע לדיון ביום 19/5/13, התייצב הנאשם לבדו כשהוא מסביר כי עו"ד נגולה לא ייצגו יותר וכי הוא ייצג את עצמו. הנאשם מסר כי הוא מבקש להודות במיוחס לו בכתב האישום. ביהמ"ש הבהיר לו כי בעקבות הודאתו הוא צפוי לעונשים של פסילה בפועל שלא תפחת משנתיים, וכן לעונשים נלווים נוספים (כמפורט בפרוטוקול הדיון). בתגובה לכך אמר הנאשם, כי הוא מבין את דברי בית המשפט ומודה בעובדות כתב האישום וכי הוא נהג ברכב כשהוא שיכור. מיד לאחר מכן, הורשע הנאשם ונשמעו טיעונים לעונש. הנאשם בטיעוניו לעונש, הוסיף ואמר כי עשה טעות וצריך לשלם על הטעות שעשה אך ביקש להקל בעונשו.

בגזר הדין פירט ביהמ"ש את וותק נהיגתו של הנאשם, את הרשעותיו הקודמות, וציין כי בשל הודאתו המידית של הנאשם, יוטל עליו עונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק. לפיכך, גזר עליו ביהמ"ש פסילה למשך שנתיים בניכוי הפסילה המנהלית, וכן פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס.

בבקשה שבפני ביהמ"ש, שהוגשה מטעם הנאשם על ידי עו"ד תומר נגולה, טוען הסנגור כי הודאתו של הנאשם לאו הודעה היא, הואיל והנאשם מואשם בכך שנהג בשכרות מכוח בדיקת ינשוף. לגישתו של הסנגור, דברי הנאשם לא עולים עם עובדות כתב האישום, הוא לא יכול היה לדעת שרמת האלכוהול המצויה בריאותיו אכן היתה כפי שצוין בכתב האישום. עוד מוסיף הסנגור וטוען כי: "המבקש אינו מופת של רהיטות משפטית, הוא הדיוט פשוט אך אדם ישר וכאשר הוא נשאל האם הוא מודה בעובדות כתב האישום, הוא אמר שכן, שהוא שתה אלכוהול, משמע הודה בשתיית אלכוהול עובר לנהיגתו, והחתום מטה שואל מה פסול יש בכך? הרי המחוקק כלל לא אסר נהיגה ושתיית אלכוהול. המחוקק אסר שרמת האלכוהול תעלה רמת מק"ג מסוימת, זה הכל" – כך כלשון הסניגור. עוד מוסיף הסנגור וטוען כי מכשיר הינשוף לא היה תקין, המבקש נאלץ לנשוף מספר נשיפות עד שהשוטרים התרצו. לבסוף טוען הסניגור כי מדובר בבחור צעיר שזה עתה התארס וזקוק לרשיון לשם פרנסתו.

לאחר העיון בתיק ביהמ"ש, בבקשה ובפרוטוקול הדיון, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סוגיית החזרה מהודאה נדון בהרחבה בע"פ 5763/10 מתן תורג'מן נ' מדינת ישראל (מיום 3/2/2011) בפסק דין שניתן על ידי כב' הנשיא א. גרוניס. באותו פסק דין סקר כב' הנשיא את ההלכות הנוגעות לעניין, בזיקה להוראות סעיף 153 לחסד"פ, והדגיש כי רק בנסיבות חריגות ביותר, יותיר ביהמ"ש חזרה מהודאה, "כאשר ברור כי ההודאה לא היתה חופשית ומרצון, והנאשם לא הבין את משמעות הודאתו. בין היתר ייעשה הדבר כאשר ההודאה לא נעשתה באופן חופשי ומרצון, כאשר הנאשם לא הבין את משמעות הודאתו וכאשר ההודאה הושגה שלא כדין, באופן המצדיק פסילת" (שם, פיסקה 8 לפסק הדין). דברים אלה מצטרפים לפסיקה הענפה הקודמת, המדגישה את חריגותה של קבלת בקשה מסוג זה, והותרתה למקרים בהם הוכח כי נפל פגם של ממש בגמירות דעתו וברצונו החופשי של הנאשם. כמו כן, הודגש בפסיקה כי בכל מקרה, חזרה מהודאה לאחר שניתן גזר דין, הינה חריג שבחריגים, בשל החשש למניפולציה וניסיון דיג מצד הנאשם, שכן נאשם שלא מוצא חן בעיניו העונש, יוכל לחזור בו מהודאתו על מנת שיקבל עונש ש'יתאים לו', דבר אשר יפגע באמון הציבור במערכת המשפט (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא (2) 572; ע"פ 5561/03 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נח (4) 145).

על רקע הלכות אלה, בחנתי את המקרה שלפניי וחוששני כי לא מצאתי כי יש בבקשה שבפניי כל ממש.

הנאשם היה מיוצג בשלב מסוים, ידע היטב מה מיוחס לו, ביקש לשחרר את סניגורו מייצוגו והבהיר היטב כי הוא מבקש לייצג את עצמו. הוא הודה בעובדות כתב האישום באופן ברור לאחר שאלה הוקראו בפניו. גם כשהודה, לא הסתפק ביהמ"ש בהודאה זו והבהיר לו, כי לנוכח הודאתו, הוא יהיה צפוי לעונשים של פסילה ולעונשים נלווים נוספים, וכך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול ביהמ"ש:

"עו"ד תומר נגולה לא מייצג אותי יותר. אני מייצג את עצמי. אני מבקש להודות בכתב האישום. אם ביהמ"ש אומר שאני צפוי לעונשים של פסילה לא פחות משנתיים ואולי יותר וכן מאסר על תנאי ופסילה על תנאי וקנס, אני אומר שאני מבין, אני מודה בעובדות כתב האישום, נהגתי שיכור".

ואם לא די בכך, גם לאחר הרשעתו הבהיר הנאשם:

"עשיתי טעות צריך לשלם על הטעות אבל לא צריך לתת פסילה כמו שמבקשת התובעת".

הנה כי כן, ברור למדי כי הנאשם הבין היטב את עובדות כתב האישום, הודאתו ניתנה באופן חופשי ומרצון תוך שביהמ"ש מקפיד שהוא אכן מבין במה הוא מודה ולמה הוא צפוי עקב הודאתו. לאחר שביהמ"ש השתכנע שהנאשם הבין את הדברים הנאשם הורשע על פי הודאתו וגם בטיעונים לעונש חזר הנאשם ונתן ביטוי ברור להפנמת חומרת מעשיו לכך שנהג שיכור ואמר שעשה טעות עליה הוא צריך לשלם.

בנסיבות אלה, אינני סבור כי הנאשם לא הבין במה הוא מודה וכי הודאתו לא היתה חופשית ומרצון כטענת הסנגור. אפנה בהקשר זה לדברים דומים שהושמעו ונדחו בשתי ידיים בעפ"ת (חיפה) 56327-09-11 בן חורין מתן נ' מדינת ישראל מיום 5/6/2012 (כב' השופט כ. סעב).

העובדה כי הנאשם מבקש לחזור בו מהודייתו לאחר שכבר נגזר עונשו, אף היא מוסיפה ומחזקת את המסקנה כי אין להעתר לבקשתו.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"ג, 12 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: