מדינת ישראל נ' אנורי(עציר)

החלטה

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון רצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן: "החוק") ושוד בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 402 (ב) לחוק.

מכתב האישום עולה כי המשיב נטר טינה למתלוננת, זאת בשל סכסוך עבודה קודם ביניהם טרם פיטוריו. במהלך הסכסוך - שנסב על קביעת המשמרות על ידי המתלוננת - איים המשיב על המתלוננת, וצעק : "אנשים שדיברו אליי כמו שאת מדברת אליי, מזמן שכבו על הרצפה ודיברו אליי אחרת אחרי זה. מעכשיו כשאת מסתובבת ברחוב תסתכלי טוב טוב ימינה ושמאלה, כי את מכירה אותי ואת החברים שלי".

בעקבות פיטוריו – ביום 22.11.09 - החליט המשיב לנקום במתלוננת, ולצורך כך החל בהכנותיו לרציחתה והסוואת המעשה כשוד. הכנות אלו כללו רכישת קטנוע ורישומו על שם אחר, קריאת חומר רלוונטי באינטרנט, הצטיידות בסכינים, קניית כרטיס סים פרי - פייד כדי לבצע שיחות בקשר להכנות לרצח, וביצוע שיחות טלפון, מעת לעתה, למקום עבודתה של המתלוננת על מנת לוודא שהיא אכן שם.

באופן דומה פעל המשיב בערב יום האירוע, 6.2.11, בשעה 19:08 - השעה בה התקשר למקום עבודתה לוודא כי אכן המתלוננת במקום. לאחר שנוכח לדעת כי אכן כך הדבר, ארב לה המשיב בחוץ, עקב אחריה בדרכה לביתה - כשהוא רכוב על אופנוע - ובהגיעה למעבר חצייה ברחוב שדרות חן, קפץ מאופנועו והחל תוקפה בבעיטות בבטנה ובגבה. בניסיונה להתגונן שמה המתלוננת ידיה על פיה, או אז חתך המשיב את ידיה, את פניה, לשונה ושפתיה. מחששה כי ידקור אותה בליבה, נצמדה המתלוננת למשיב, וזה האחרון דקרה שתי דקירות עמוקות בדופן בטנה ובגבה.

בשלב זה הופרע המשיב על ידי מטייל במקום. בראותו אותו, הרחיק המשיב את עובר האורח בתנועה מאיימת עם הסכין שבידו, ובמקביל לחש למתלוננת: "שחררי את התיק כבר". לאחר שלקח את תיקה, אשר הכיל חפצים אישיים, כספים, כרטיסי אשראי ועוד, חזר המשיב לאופנועו ונמלט מהמקום.

ב"כ המשיב חלק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית.

דיון

לאחר עיון בתיק החקירה הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת את האישומים המיוחסים למשיב.

הראיות הקושרות את המשיב לאירוע הינן כדלקמן:

למשיב היה מניע ברור למעשיו. לאיומיו באשר לכוונותיו לנקום במתלוננת ישנם סימוכין חיצוניים בנוסף להודעת המתלוננת.

עדים ממקום עבודתה, שהיה כזכור גם מקום עבודתו של המשיב טרם פיטוריו, מספרים על הסכסוך בין המשיב למתלוננת ועל איומו של המשיב במהלכו.

מנהל מקום העבודה, מר מיכה לאון, העיד על הסכסוך עם המתלוננת והאיום עליה, ועל קיומן של תלונות נוספות נגד המשיב – תלונות אשר הביאו לפיטוריו. עוד הרחיב המנהל על אופיו האגרסיבי של המשיב, ועל כך שאיים על עובד אחר "כי יטפל בו אם יתלונן" לאחר שזה האחרון צילם ציור פוגעני שצייר המשיב על לוח. (הודעתו מיום 7.2.11).

הודעה של עד אחר, מר זכי אינגבר, מתארת כיצד הגיבה המתלוננת לאחר איומו של המשיב. העד מצאהּ במהלך משמרת בוכה, וכששאלהּ לפשר בכייהּ, סיפרה על חילופי מילים קשות בינה לבין המשיב. כשלחץ העד לתוכן האמירות, עשתה המתלוננת תנועת יד של שחיטה, וסיפרה כי המשיב איים להרוג אותה. פחדה מהמשיב היה כה רב, עד כי חששה לשוב למוקד, וכשנתבקש המשיב לעזוב את המקום, ביקשה לחזור בה, על מנת שזה האחרון לא ינקום בה. (הודעתו מיום 27.2.11).

התבטאויות נוספות של המשיב בהקשר הסכסוך, נשמעו אף על ידי עדים נוספים, בניהם דוד סנדוק, אשר תיאר בהודעתו כי המתלוננת והמשיב לא הסתדרו, וכי היחסים ביניהם היו "שונים". אף לדוד סיפרה המתלוננת על איומיו של המשיב, איומים אותם הכחיש לאחר מכן המשיב בשיחתו עם העד. בשיחה אחרת של העד עם המשיב, כחודש וחצי לפני תקיפתה של המתלוננת, אמר המשיב בהקשר הסכסוך: "אני יכול לשלוח מישהו שיפוצץ אותה ויעשה כאילו מדובר בשוד" או "יש מספיק מקרים שעבריינים באים לחטוף תיק ונותנים מכות לקורבן". (הודעתו של דוד סנדוק, מיום 27.2.11).

אלו רק מקצת מאמירותיו של המשיב. יש בהן לבסס מניע לטינה אשר החזיק המשיב נגד המתלוננת, טינה לה נתן ביטוי מילולי לא אחת.

אולם לא רק טינה, איבה ושנאה נלמדות מהאמירות. המשיב ניחן ככל הנראה ביכולת חיזוי שאינה מנת חלקו של בן אנוש שהרי השכיל לנבא בדיוק מצמרר כיצד תיפגע המתלוננת.

לאלה יש להוסיף כדלקמן:

בשיחות עם המדובב ציין המשיב כי המתלוננת לא ראתה את הפנים,נתון הידוע לתוקף בלבד.שאל כמה הוא יכול לקבל והתבטא כי השלים עם זה "שאכל אותה".עוד נשמע המשיב נאנח "איזה שטות עשיתי".את עצמו הגדיר:"אני כמו נחש קוברה,משהו נכנס לטריטוריה שלי,אני חייב להגיב".