מדינת ישראל נ' אנונו(עציר)

בפני

כב' השופט בני שגיא

הכרעת דין

בית המשפט מודיע על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.

כללי

1.בכתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשם נטען כי בשלוש הזדמנויות שונות איים הנאשם על שכנו, מר רמי באוסי (להלן – המתלונן).

הרקע לאותם איומים נטענים לא פורט בכתב האישום, אולם במהלך שמיעת הראיות התברר כי בעבר הורשע הנאשם בדקירת המתלונן ופציעתו, ואף ריצה תקופת מאסר בגין מעשה זה (להלן – אירוע הדקירה). לגרסת המתלונן, האיומים הנוכחים התרחשו לאחר שחרורו של הנאשם, והינם תוצאה ישירה של אירוע הדקירה וכעסו של הנאשם בגין שליחתו למאסר.

תמצית האישומים

2.על פי עובדות האישום הראשון, כחודשיים עובר ליום 15.12.10, נעצר הנאשם בסמוך לרכבו של המתלונן, ואמר לו: "יש לי איתך חשבון פתוח. לא היית צריך ללכת למשטרה. אני ישבתי בבית סוהר בגללך והנקמה עוד תבוא אליך".

על פי עובדות האישום השני, ביום 14.12.10, מחוץ לביתו של המתלונן, איים עליו הנאשם בכך שאמר לו: "החשבון בינינו פתוח, אני עוד אגמור איתך את החשבון".

על פי עובדות האישום השלישי, ביום 15.12.10, מחוץ לביתו של המתלונן, איים הנאשם על המתלונן בכך שכיוון אליו ידו בצורה של אקדח, ואמר לו: זה בדרך אליך".

ראיות הצדדים ותמצית טענותיהם

3.מטעם התביעה העידו המתלונן ומר ציון ברזילי (להלן – ציון), ואילו הנאשם בחר שלא להעיד להגנתו, ואף שלא לזמן עדים אחרים.

אפרט בקצרה את האופן בו התברר כי הנאשם מעוניין לצאת מתא המעצר, ומשכך – אף אינו יכול להעיד. הנאשם, המוחזק במעצר עד תום ההליכים, החל את "מסעו" לבית המשפט בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה לסיום פרשת תביעה ותחילת פרשת הגנה החלה לאחר השעה 14:00. בפתח הדיון התקבל דיווח מנציגי שב"ס כי הנאשם משתולל בתא, מלין על שעות ההמתנה הרבות, ומסרב לעלות לאולם. בהוראתי, ביקר הסניגור עו"ד בר-עוז את הנאשם בתאו (פעמיים), והבהיר לו כי הישיבה קבועה אף לפרשת הגנה וכי היה ויסרב לצאת מתאו לא ניתן יהיה לשמוע את עדותו, על המשמעויות הכרוכות בדבר. חרף הסבריו של הסניגור, מיאן הנאשם להשתכנע ועמד בסירובו (ראה תיעוד המהלך בפרו' עמ' 16 – 17). בנסיבות שתוארו לעיל, הסבירו הסניגורים כי אין לראות בהימנעותו של הנאשם כחלק מקו הגנה מתוכנן ורצון אמיתי שלא להיחשף לחקירה נגדית, אלא בכזו הנובעת מאופיו הרגזני, מההמתנה הארוכה והמתסכלת לדיון, וממצבו הבריאותי והנפשי נוכח תקופת מעצרו. הסניגור אף הפנה את בית המשפט לעובדה כי הנאשם הועלה לאולם ללא כל התנגדות לישיבה הקודמת (30.3.11) שאף היא הייתה קבועה לסיום פרשת תביעה ולפרשת הגנה, אולם אז התברר כי לא ניתן לקיימה בשל אי התייצבותו של עד התביעה ציון, עובדה שהגבירה את תסכולו.

סבורני כי קיים קושי להתחקות אחרי מניעיו המלאים של הנאשם, אולם בשים לב לעובדה כי הנאשם שיתף פעולה בחקירתו במשטרה ואף השתתף בעימות, ונראה כי התכוון להעיד בישיבת יום 30.3.11 שבוטלה שלא באשמתו, אינני סבור כי הסברם של הסניגורים תלוש מן המציאות.

4.התביעה עתרה בסיכומיה להרשעת הנאשם. נטען כי עדות המתלונן שיקפה אירועי אמת, מה גם שהנאשם בחר שלא להעיד – מהלך הפועל לחובתו ומחזק את עדות המתלונן.

5.הסניגורים, עו"ד יורם סגי זקס ועו"ד איתי בר-עוז, עתרו בסיכומיהם לזיכויו של הנאשם. מטבע הדברים, ולאור החלטתו של הנאשם שלא להעיד, התמקד עו"ד סגי זקס באיתור סתירות ופגמים שונים בעדותו של המתלונן, וזאת על מנת לשכנע כי עדות זאת אינה יכולה לשמש בסיס להרשעה אף נוכח הימנעותו של הנאשם מלהעיד. עוד צוין כי דווקא עד התביעה ציון, מסר בעדותו מספר נתונים אשר מחזקים את עמדת הנאשם.   

דיון והכרעה

6.אין חולק כי האיומים המפורטים בכתב האישום, מתוארים, ממקור ראשון, אך ורק בעדות המתלונן.

במצב דברים רגיל, ניתן היה לומר כי אנו נמצאים בסיטואציה ראייתית של "גרסה מול גרסה", אולם כזכור, הנאשם בחר שלא להעיד להגנתו, מהלך אשר יש בו כדי להשפיע על אופן הערכת הראיות.