מדינת ישראל נ' אנדרושביץ

גזר דין

גזר דין זה ניתן לאחר ששרות המבחן ביקש הפקעת צו מבחן והממונה על עבודות השרות הפקיע מאסר על דרך של עבודות שרות, כפי שהושתו על הנאשם.

רקע עובדתי

1.הנאשם הורשע כהודייתו ולאחר שאוחדו הדיונים נשוא שני ההליכים שבכותרת, בעבירות של תקיפת סתם, לפי סעיפים 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); פציעה, לפי סעיף 334 לחוק ותקיפה הגורמת לחבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק.

2.מעובדות כתבי האישום, עולה כי ביום 10.2.09, שהה הנאשם ביחד עם אחרת בדירת המתלונן בעיר בת-ים. הנאשם, בהיותו בגילופין, תקף את המתלונן בכך שהכהו בחלקים שונים בגופו. בנסיבות אלו, נגרם למתלונן סימן חבלה סגול מתחת לעינו וכן נחזו סימני שריטות על גרונו.

ביום 11.6.10, בבית קפה בעיר בת-ים ובהיותו בגילופין, תקף הנאשם את אותה אחרת המתוארת באירוע הנ"ל, בכך שהכה בראשה. חברתה של האחרת ביקשה לגרום לנאשם כי יחדל ממעשיו ובתגובה, זרק עליה הנאשם בקבוק מזכוכית שפגע בראשה בסמוך לעינה. וגרם לה לדימום ולחתך שנזקק לטיפול הדבקה.

3. הנאשם יליד 1979 ובעברו שלוש הרשעות קודמות, מהן בעבירות דומות.

ביום 11.2.13, אושר הסדר טיעון כפי שהושג בין הצדדים ונגזר דינו של הנאשם למאסר בפועל - לתקופה של שישה חודשים לריצוי על דרך עבודות שירות, לצו מבחן - לתקופה של שנה והוארך מאסר מותנה בן שמונה חודשים, שהושת על הנאשם בפ' 5160-06 מיום 9.1.07.

בנוסף, נפסק פיצוי למתלוננים. הסדר הטיעון נסמך בעיקר על צפי פני שיקום בעניינו של הנאשם כפי התרשמות שרות המבחן.

הצדדים הבהירו כי הארכת המאסר המותנה מתייחסת לפ' 3094-09, ואילו המאסר לריצוי על דרך עבודות שירות, מתייחס לפ' 37965-06-10. אישרתי את ההסדר על אף הקושי המובנה בו בעצם כריכת מאסר בפועל עם הארכת מאסר מותנה.

4.מעתירת שרות המבחן להפקיע את צו המבחן, נלמד כי הנאשם חדל להגיע למסגרת הטיפולית הקבוצתית וליחידה לנפגעי אלכוהול. משיחות עם הנאשם עלה כי אין ברצונו ליטול חלק בהליך שיקומו במסגרת שירותי הרווחה, מאחר ונדון אף לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות.

ביום 7.5.13, התקיים דיון בעניינו של הנאשם בסופו ולפנים משורת הדין, ניתנה לו הזדמנות להפנים את חומרת מעשיו ולבצע את רכיבי גזר דינו.

גישתו של הנאשם לא השתנתה ומעמדת הממונה על עבודות השירות, עולה כי הנאשם החל לרצות את עונשו ביום 14.3.13 וחדל מכך על דעת עצמו בחודש אפריל ש.ז.

בנסיבות אלו, הוחלט ביום 6.6.13 על הפקעת עבודות השירות וריצוי יתרת ימי המאסר במתקן כליאה החל מיום 25.6.13. מטיעוני הצדדים עולה כי הנאשם לא נכלא ולמעשה, כל הנוגעים בדבר "ממתינים" לתוצאות גזר דין זה.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

5.ב"כ המאשימה עתר להפעיל את המאסר המותנה שהושת על הנאשם כפי שהוארך, להטיל עליו עונש מאסר בפועל ובמצטבר למאסר המותנה שיופעל, וכן מאסר מותנה וקנס. בנוסף, נתבקשתי לשקול הגדלת סכום הפיצוי שנפסק למתלוננים.

6.ב"כ הנאשם, עתרה להקל עם הנאשם בגזירת דינו בהתחשב במצוקתו הכלכלית, המצאו במעצר בית בתנאים מכבידים במשך כשלוש שנים, בקשייו לאתר מסגרת תעסוקתית ובתחושות הייאוש שהפכו להיות נחלת חלקו.

עוד נטען כי הנאשם היה נתון תחת פיקוח שירות המבחן במשך כשנתיים, במהלכן אירעו עליות ומורדות בהתייחסותו לקשר הטיפולי. הודגש כי במהלך תקופה לא מבוטלת בת כשנה וחצי ועד כה, נמנע הנאשם מצריכת סמים מסוכנים ואלכוהול ויש לזקוף זאת לזכותו. בנוסף, נטען כי הנאשם סובל ממחלת הצהבת.

הסנגורית סיכמה כי הנאשם מתגורר עם סבתו, מתפרנס מקצבתה ומנסה לאתר עבודות מזדמנות והפנתה כי ריחוק מקום השמתו בעבודות שרות, הקשה עליו לרצות עונש זה בד בבד עם השתלבות מתבקשת במסגרת הטיפולית בשרות המבחן.

7.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה וטען כי ברצונו לקבל הזדמנות לשפר את דרך חייו ואף לבצע את עונש המאסר שהוטל עליו, אך הוא נדרש לפרנסתו.